מטיילים, בחירות 2019
---------------------------------------
זמן מדבר. יש משהו בנוף שהופך לצהוב-חום שעושה לי טוב על הנשמה, בסופו של דבר אני כנראה עכבר כפר ולא עכבר עיר..
שלטי ה"זהירות גמלים בדרך" שרואים רק כשנוסעים בכביש 90 ובכבישי הדרום, ירידות סדום המתפתלות, הנופים המדהימים של ים המלח, לשבת בחוץ בבית הבוץ שלנו בצוקים שבערבה ולצבוע מנדלות.
אפילו המריבות של הילדים בזמן מדבר, נשמעות רגועות יותר...
משהו שהיה לי חשוב בנסיעה הזאת, הוא לתת לילדים חופש בחירה ככל שמתאפשר, גם במחיר שבו שני ילדים רוצים כל אחד את הדבר ההפוך, לתת להם לשכנע אחד את השניה, כשכמעט ואין מגבלה של זמן.
כמה מילים על בחירות בטיול, ועל הבחירות שלנו-
• מה אתם רוצים לעשות מחר?- כדי לשמור על הכוחות של כולנו, ברור שאחרי יום טיול אינטנסיבי, צריך יום רגוע. כשמחליטים מה עושים בכל יום, קל להתאהב בתכנית המקורית שלך, אבל הרבה יותר חשוב להתאהב שוב בילדים שלך כשהם רגועים ומוכנים להמשיך- ככה שגם יום כמעט שלם של לשבת בבקתה במדבר, לאכול טוב ולצבוע מנדלות, היה פשוט (ו)נפלא. ולפעמים זה בדיוק מה שכולנו בחרנו ושהיינו צריכים.
• זמן משבר- מן הסתם, כשצמודים אחד לשניה כל כך הרבה זמן, לרוב- באמת שטוב (ואפילו מצויין) אבל עצבים יש גם יש, לפעמים גם סתם קשה עם הביחד האינטנסיבי.
היו נקודות שבהן מצאתי את עצמי מתלבטת איך הלאה- פעמיים עשינו גיחה לטיול במרכז, בין החלק הצפוני לדרומי להתרענן וגם לרענן ציוד, ואתמול חזרנו- לצורך הצבעה מחר.
השהיה בבית גרמה לגלי ולעומר לרצות לחזור לגן, לסיים את הטיול, ו"אמא, תעזבי אותנו באמא שלך".
אז לפעמים הפתרון היה סתם לתפוס פינה, כל אחד לעצמו. ופתרון אחר היה "רשימת האטרקציות"- לפני שהתחלנו את הטיול,שיתפתי את הילדים בתכניות, ובדקתי מה יחשב הכי אטרקטיבי בעיניהם- ואת אותן האטרקציות (כשאטרקציה היתה לפעמים גם לנסוע ברכבת ישראל..) השתדלתי לשמור לאותם רגעים שקצת קשה.
להיום בבוקר הם בחרו שניסע לכדור הפורח בתל אביב- וזה לגמרי נתן בוסט אנרגיה מחודש, ומשהו להמשיך איתו. לרוב, זה עובד..
• מוזיקה באוטו- אם יש זמן איכותי לדאוג להשכלה המוזיקלית של הילדים, זה בנסיעות הארוכות. פירושי השירים שלהם לרוב מצחיקים ("באר שבע אין דה דארק"\סולטנס אוף סווינג של הדייר סטרייטס), לרקוד מזרחית באוטו, לשמוע אהוד בנאי בדרך דרומה (אין מתאים ממנו לנסיעות ארוכות בעיניי).
תקלה הורית קלה עם השיר "אני לא רוצה לישון" של ג'וזי כץ, שהוסיף עוד הסברים לארסנל לשאלה הנצחית האם צריך ללכת לישון בשמונה או שלא
(נוט טו מייסלף, להוציא את השיר הזה מהפלייליסט). בכל פעם מישהו אחר בחר
שירים- כמובן שאין שום סיכוי שהמיקס הזה יעבור כרשימת שידור שמכבדת את
עצמה, ועדיין יצאה שווה
----------------------------------------------------------------------------------
קצת פדיחות להודות, אבל כמי שגרה חלק גדול מחייה בדרום, איכשהו לא יצא לי להיות במוזיאון חיל האוויר בחצרים.
את הפרסומות למוזיאון ובעיקר את הקול של טרנר (רק חמש דקות מבאר שבע!) אי אפשר לשכוח, וזאת היתה הזדמנות טובה להשלים חסכים.
ולילדים- היה כיף גדול, להכנס לתא הטייס, לראות את סמי הכבאי במחלקה הראשונה, לראות איך נראה קוקפיט, וסתם לרוץ ולספור כמה מטוסים יש באזור.
פארק מרמלדה בבאר שבע- בעיניי, דנילוביץ' עשה פלאים בבאר שבע, בין היתר שיפר מאד את חזות העיר והמקומות היפים שבה.
אחד המקומות המוצלחים זה פארק מרמלדה, גן שעשועים ענק עם בריכת נופרים במרכז ומסלולי אופניים, כיף להיות שם ילד (וגם מבוגר).
מדרימים... אני ממש אוהבת את השלטים של הדרום.
בין אם אלו שמסבירים שצריך להזהר מיעלים רצות או מגמלים שחוצים את הכביש, או השלט שמעדכן שיש חניה זמינה בעוד 12 ק"מ (יש כל כך הרבה דברים טובים במדבר, ואחד מהם- זו חנייה שלא חסרה בשום אופן...).לגמרי מעלה לי חיוך :-)
חוות קורנמל- העצירה הקבועה שלנו בדרך דרומה, והתפריט שתלוי בהמלטות ובזמינות העיזות. לשבת מול הנוף ופשוט להנות מהשקט.
מרכז ויידור בחצבה- חזרנו שוב, נהנינו בפעם הקודמת ובאנו לעצירה מחודשת. מרכז אינטרקטיבי שמסביר איך החי והצומח גדלים בערבה, והירקות שמהעץ- לגמרי בלדי.
הצפנו
קצת, למסלול נהדר באזור המכתש הגדול- עין ירקעם. ארגנו לילדים פיתות על
הסאג', מצאנו סימוני שבילים בשפע ומעיינות קטנים באמצע המדבר, יופי של
מסלול.
למי ששוקל לטייל שם- קחו בחשבון שהכביש מדרום, שעולה דרך מעלה עקרבים (מס' 227) חסום לתנועה. הוויז לא מכיר בזה, סעו מכביש 90 ותחסכו שעה נסיעה שהיתה לנו...
נחל עומר- איזו התלהבות נרשמה כשראינו שנחל עומר נמצא ממש לידינו בצוקים.
רצינו לטייל שם, לפחות את התחלת המסלול, אבל היה יום חם בטירוף, והסתפקנו בעומר כפול שתיים.
לונדע בבאר שבע- מוזיאון הילדים.
יופי של מקום (גם פה, הרגשתי בתסמונת ה"אמא, למה היינו פה רק קצת?" לאחר 5 שעות במקום) ועובד על קשת הרגשות, על קוגניציה, על הכרות עם העולם ועם הארץ, על כסף, משאבים ושימוש נכון בהם- כיף לילדים, כיף להורים.
בתמונה- משחק פיזי של סולמות ונחשים.
הכדור
הפורח נשמר כאטרקציה עוד מתחילת הטיול (ואכן היה מעולה, רק המלצה אחת-
לברר שעה לפני אם פעיל או שלא, אחרינו היום בצהרים עצרו את הפעילות לזמן
מסויים בגלל רוחות חזקות). והרצפה השקופה שלו- להיט לילדים.
---------------------------------------
זמן מדבר. יש משהו בנוף שהופך לצהוב-חום שעושה לי טוב על הנשמה, בסופו של דבר אני כנראה עכבר כפר ולא עכבר עיר..
שלטי ה"זהירות גמלים בדרך" שרואים רק כשנוסעים בכביש 90 ובכבישי הדרום, ירידות סדום המתפתלות, הנופים המדהימים של ים המלח, לשבת בחוץ בבית הבוץ שלנו בצוקים שבערבה ולצבוע מנדלות.
אפילו המריבות של הילדים בזמן מדבר, נשמעות רגועות יותר...
משהו שהיה לי חשוב בנסיעה הזאת, הוא לתת לילדים חופש בחירה ככל שמתאפשר, גם במחיר שבו שני ילדים רוצים כל אחד את הדבר ההפוך, לתת להם לשכנע אחד את השניה, כשכמעט ואין מגבלה של זמן.
כמה מילים על בחירות בטיול, ועל הבחירות שלנו-
• מה אתם רוצים לעשות מחר?- כדי לשמור על הכוחות של כולנו, ברור שאחרי יום טיול אינטנסיבי, צריך יום רגוע. כשמחליטים מה עושים בכל יום, קל להתאהב בתכנית המקורית שלך, אבל הרבה יותר חשוב להתאהב שוב בילדים שלך כשהם רגועים ומוכנים להמשיך- ככה שגם יום כמעט שלם של לשבת בבקתה במדבר, לאכול טוב ולצבוע מנדלות, היה פשוט (ו)נפלא. ולפעמים זה בדיוק מה שכולנו בחרנו ושהיינו צריכים.
• זמן משבר- מן הסתם, כשצמודים אחד לשניה כל כך הרבה זמן, לרוב- באמת שטוב (ואפילו מצויין) אבל עצבים יש גם יש, לפעמים גם סתם קשה עם הביחד האינטנסיבי.
היו נקודות שבהן מצאתי את עצמי מתלבטת איך הלאה- פעמיים עשינו גיחה לטיול במרכז, בין החלק הצפוני לדרומי להתרענן וגם לרענן ציוד, ואתמול חזרנו- לצורך הצבעה מחר.
השהיה בבית גרמה לגלי ולעומר לרצות לחזור לגן, לסיים את הטיול, ו"אמא, תעזבי אותנו באמא שלך".
אז לפעמים הפתרון היה סתם לתפוס פינה, כל אחד לעצמו. ופתרון אחר היה "רשימת האטרקציות"- לפני שהתחלנו את הטיול,שיתפתי את הילדים בתכניות, ובדקתי מה יחשב הכי אטרקטיבי בעיניהם- ואת אותן האטרקציות (כשאטרקציה היתה לפעמים גם לנסוע ברכבת ישראל..) השתדלתי לשמור לאותם רגעים שקצת קשה.
להיום בבוקר הם בחרו שניסע לכדור הפורח בתל אביב- וזה לגמרי נתן בוסט אנרגיה מחודש, ומשהו להמשיך איתו. לרוב, זה עובד..
• מוזיקה באוטו- אם יש זמן איכותי לדאוג להשכלה המוזיקלית של הילדים, זה בנסיעות הארוכות. פירושי השירים שלהם לרוב מצחיקים ("באר שבע אין דה דארק"\סולטנס אוף סווינג של הדייר סטרייטס), לרקוד מזרחית באוטו, לשמוע אהוד בנאי בדרך דרומה (אין מתאים ממנו לנסיעות ארוכות בעיניי).
תקלה הורית קלה עם השיר "אני לא רוצה לישון" של ג'וזי כץ, שהוסיף עוד הסברים לארסנל לשאלה הנצחית האם צריך ללכת לישון בשמונה או שלא
(נוט טו מייסלף, להוציא את השיר הזה מהפלייליסט). בכל פעם מישהו אחר בחר
שירים- כמובן שאין שום סיכוי שהמיקס הזה יעבור כרשימת שידור שמכבדת את
עצמה, ועדיין יצאה שווה ----------------------------------------------------------------------------------
קצת פדיחות להודות, אבל כמי שגרה חלק גדול מחייה בדרום, איכשהו לא יצא לי להיות במוזיאון חיל האוויר בחצרים.
את הפרסומות למוזיאון ובעיקר את הקול של טרנר (רק חמש דקות מבאר שבע!) אי אפשר לשכוח, וזאת היתה הזדמנות טובה להשלים חסכים.
ולילדים- היה כיף גדול, להכנס לתא הטייס, לראות את סמי הכבאי במחלקה הראשונה, לראות איך נראה קוקפיט, וסתם לרוץ ולספור כמה מטוסים יש באזור.
פארק מרמלדה בבאר שבע- בעיניי, דנילוביץ' עשה פלאים בבאר שבע, בין היתר שיפר מאד את חזות העיר והמקומות היפים שבה.
אחד המקומות המוצלחים זה פארק מרמלדה, גן שעשועים ענק עם בריכת נופרים במרכז ומסלולי אופניים, כיף להיות שם ילד (וגם מבוגר).
בין אם אלו שמסבירים שצריך להזהר מיעלים רצות או מגמלים שחוצים את הכביש, או השלט שמעדכן שיש חניה זמינה בעוד 12 ק"מ (יש כל כך הרבה דברים טובים במדבר, ואחד מהם- זו חנייה שלא חסרה בשום אופן...).לגמרי מעלה לי חיוך :-)
מרכז ויידור בחצבה- חזרנו שוב, נהנינו בפעם הקודמת ובאנו לעצירה מחודשת. מרכז אינטרקטיבי שמסביר איך החי והצומח גדלים בערבה, והירקות שמהעץ- לגמרי בלדי.
ישנו
בצוקים, בימי מדבר. גם שם, היינו בשנה שעברה, וחזרנו להנות שוב. בניה
אקולוגית, בריכה שקועה עם מים בצבע תכלת, באמצע החול והחום.
ארוחת בוקר כיפית, ושקט אמיתי.
לשבת שלושתנו ברוגע, עם מוזיקה טובה ומנדלות לצביעה, באמת שזה תענוג.
(בתמונה- ילדים בצבעי הסוואה)
ארוחת בוקר כיפית, ושקט אמיתי.
לשבת שלושתנו ברוגע, עם מוזיקה טובה ומנדלות לצביעה, באמת שזה תענוג.
(בתמונה- ילדים בצבעי הסוואה)
למי ששוקל לטייל שם- קחו בחשבון שהכביש מדרום, שעולה דרך מעלה עקרבים (מס' 227) חסום לתנועה. הוויז לא מכיר בזה, סעו מכביש 90 ותחסכו שעה נסיעה שהיתה לנו...
פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם, ומתחיל ללכת.
(עם שלושה ילדים-טיילים תענוג!)
(עם שלושה ילדים-טיילים תענוג!)
רצינו לטייל שם, לפחות את התחלת המסלול, אבל היה יום חם בטירוף, והסתפקנו בעומר כפול שתיים.
לונדע בבאר שבע- מוזיאון הילדים.
יופי של מקום (גם פה, הרגשתי בתסמונת ה"אמא, למה היינו פה רק קצת?" לאחר 5 שעות במקום) ועובד על קשת הרגשות, על קוגניציה, על הכרות עם העולם ועם הארץ, על כסף, משאבים ושימוש נכון בהם- כיף לילדים, כיף להורים.
בתמונה- משחק פיזי של סולמות ונחשים.
משם מצאנו במקרה את הגן הטרופי המוזיקלי בגני יהושע, מקום ירוק, חמוד, ממש נעים ומאד מוזיקלי. דברים טובים שנמצאים מתחת לאף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה