אם מדברים על יצירה ובישול...נצא מהארון גם כאן, ונספר על היצירה הכי גדולה של החיים שלנו (בינתיים, לפחות), כזו שאנחנו מבשלים בחמשת החודשים האחרונים :-)
בתור מישהי שבדר"כ מוצאת את המילים לתאר תחושות ורגשות, אני לא יודעת אפילו איך להתחיל ולספר-
איך מרגישים כשמגיעה הבעיטה בפעם הראשונה (והחיוך, כשהבעל גם הוא מרגיש את הבעיטה בפעם הראשונה), קצת לפני זה- על פרפורי הדגיגים בבטן, כשעדיין לא בטוחים אם באמת מרגישים את מה שמרגישים...
על הפעם הראשונה שרואים דופק באולטרסאונד.
על הרגע שמבשרים- הסקירה תקינה, ויש לכם בת!
והכי הכי, כנראה- על סטיק ההריון שמצביע חרישית שיש שני פסים ולא רק אחד... מין חשש מעורב בשמחה שאי אפשר להכיל. ואז בודקים עוד פעם, במקלון אחר, וכמעט שהולכים לבדיקת ראייה, ושואלים את הבעל עוד פעם- תגיד, אתה בטוח? אתה רואה את מה שאני רואה? ורק הבטא המשמחת, 638, אומרת שלפחות ההתחלה נכונה.
ואחרי שלב החמסה-חמסה, השקיפות והסקירה- אנחנו כבר מרגישים בנוח (וככה גם הבטן שלי) להראות את ההריון בכיף. ונכון, עין הרע והכל, אבל אני לא יכולה להתאפק מלהתחיל ולתפור לה, בגדים ושמיכות מחממות שיהיו רק שלה...בכל זאת, היא הולכת להיות ילדה של חורף.
אבל מה שכן, אם לחזור חצי שנה (או קצת יותר) לאחור, כשעדיין היינו בעיצומם של הנסיונות ועוד לא ראינו את הסטיק מגיע עם שני הפסים, התחושות היו קצת אחרות. ואם קצת לשתף במשהו ממה שכתבתי בזמנו-
ילד יקר שלי, ילד שעוד לא נוצר,
אז איך בעצם זה עובד שם, אצלכם, התינוקות שעוד לא נוצרו? נראה שיש שם הרבה תזוזה, במחלקת הזרעונים והביציות- כי הגיע הרגע ואחרי שעובדים קשה כל החיים (כל השנה שלפני הגיוס, בריצות זרעונים קצרות ובשיוט למרחקים ארוכים, כמו גם בדגירה ובהתפתחות ביצית-עצמאית), מגיע הרגע- מקבלים את המנילה ומתייצבים בהמשך בפני קצין המיון לקבל שיוך ליחידה וקבלת סיווג לזוג הורים ייחודיים.
מגיע בעל היכולות ההשרדותיות הגבוהות ביותר, האלוף המקומי במשיכת חבל (הטבור)
קצין מיון- למה בעצם אתה רוצה להגיע למטכ"ל?
תראה, יש לנו פה עסק עם משפחה מורעלת- אב המשפחה הוא ספורטאי בכל רמ"ח איבריו, והאמא- מסוגלת להסוות את עצמה בכל רגע נתון, ומאחורי כל שיח.
30 שניות, הייתי כאן!
ואתה? הטובים לטיס?
כן. עוד כשהייתי צעיר ויפה ידעתי שיש רק בן אדם אחד, איתו אוכל לטוס ולעוף רחוק...רק לו אוכל לקרוא אבא.
אז מה, הולך על חי"ר?
"אצל מי למדת לעשות רברס עם עגלת תינוקות? בפו"מ למדת את זה או אצלי בכותנה? "
"מה קרה? נהיית 158 ,עלה לך השתן לראש?"
"שעת השין היא עשרה לארבע, אפס אפס."עוד תשעה חודשים, ויצאת. ז—ו-ו-ו-ו-ו-ו-ז!
אני בכלל רוצה למטבח, או לשק"ם.
מעדיף משמרות, שאפשר יהיה גם לנשנש משהו אם רעבים, תן לי איזה זוג הורים שמעריכים אוכל טוב, לשתות ככה שייק מי שפיר בהפסקות. אתה יודע מה? מצדי שיהיה אפילו רק הורה אחד, העיקר שתמיד יהיה אוכל טוב בצד. הצבא צועד על קיבתו!
ואתה, מי תהיה אתה? האם תקבל את טוב הלב של אבא שלך? את האהבה לכתיבה של אמא שלך? (מה שבטוח, אם יגיע ילד שאוהב שקדי מרק או במבה, נדע בוודאות שיש "תו תקן" שלנו...:-))
נאהב אותך בכל מצב- גם אם תצא דומה לנו, ככה מאותה היחידה- וגם אם תשלים ותאתגר אותנו, ותעשה את החיים שלנו מלאים ומאושרים עוד יותר.
הדרך לקבל אותך אלינו לא קלה. הסרטים ההוליוודיים יכולים קצת להטעות ;-)
זה אולי נראה פשוט, ששותים קפה ביחד- מתאהבים, עפים פרפרים ופרחים-ולמחרת בבוקר יש ילד חייכן ומקסים... אבל בטוחים שבקצה הדרך תחכה לנו אתה (או אולי את?) ותגרום לנו להבין שהציפייה השתלמה.
אני אשתמש בדימוי שחשבתי עליו פעם- אם מנסים, ולא בהכרח מצליחים, זה קצת כמו... השיער של מארג' סימפסון. מקבלים מכה, קצת מתכופפים, לא נשברים וחוזרים להזדקף.
איך אומר יוני רכטר? תן לזמן לגעת בנסתר ממך, אל תמהר...
ילד שלנו- אנחנו עובדים על זה שתגיע אלינו. ומחכים לך כל כך.
האמא (לעתיד) שלך
ובינתיים, שימשיך הריון תקין- חמסה, חמסה...(וגם טפו, שיהיה. בכלל ממתי התחלתי להאמין באמונות טפלות?)
איילת
ונ.ב שלא קשור- אחרי הפוסט הקודם, היו כמה אנשים טובים שניסו לעזור לי להבין מה זה שמבללי-אז מקורות יודעים דבר מסרו שזה ירק תבלין פרסי שדומה מאוד לחילבה של התימנים. ותודה למירב שסגרה לי חור בהשכלה...
