יום שישי, 9 בדצמבר 2011

מצא מין את מינו (פוסט הדרכה לכלב מגבת)


 

לקח קצת זמן לכתוב את פוסט ההדרכה הזה... אבל בעיקר בגלל שלאקי החליט שלא הספיק לו פוסט אחד שהוקדש במיוחד עבורו, ושהוא רוצה להיות שותף פעיל בהדרכה הזו.


אז בחסות הועד למען הכלבלב, הנה מגיעה הדרכת שומר המגבות המובטחת- המדריך להכנת כלב סגול (והוא יכול להיות גם יפה וצהוב כמוני, רק תחליטו איזה צבע מתחשק).


לאקי


מה צריך לעשות? קודם כל, לסחוב את הבעלים שלך לחנות יצירה, או כל חנות אחרת, שבה תוכלו למצוא את הדברים האלו-


* מגבת מלבנית לידיים (מהסוג שכלבים אוהבים לאכול), באיזה צבע שתרצו. אני משתמשת בגודל הסטנדרטי, של 30 על 50.


* שתי גומיות פשוטות בגודל בינוני.


* בד לבד, בצבע כלשהו שיתאים למגבת.


* פונפון צמר קטן (או לחילופין, צמר ליבוד בכמות קטנה)


* סרט שישמש כקולר לכלב.



מתחילים? מתחילים.



גוזרים אוזנים מלבד, באורך של כ-15 ס"מ (15 ס"מ מתאימים לגודל סטנדרטי של מגבת ידיים, אם משתמשים במגבת גדולה יותר- תגדילו את האזניים בהתאם). לאקי מעדכן, שהצורה בעצם מזכירה לו עצם, רק בורוד...



בשביל ליצור את האף, יש אחת משלוש דרכים-


הדרך הפשוטה, היא להשתמש בפונפון צבעוני וקטן (מהסוג שאפשר לקנות בכל חנות יצירה).


הדרך הצמרירית הולכת על שימוש בצמר ליבוד- על ידי ליבוד כדור קטן ודחוס.


והדרך הכלבית גורסת שאפשר לקחת קצת חומר מילוי מהספות בבית שבכל מקרה כבר אכלנו, ולצמצם אותו לאף


בכל בחירה שהיא- תופרים את האף לקצה המגבת, בערך כ-10 ס"מ מהקצה באורך, וכ-5 ס"מ מהקצה ברוחב (אפשר לתפור מעט מקצה המגבת, כמו בתמונה- זה יחזיק טוב יותר את האף של הכלב בהמשך).



מקפלים את המגבת, מהצד עם הפונפון- 3 קיפולים, ברוחב של כ-2 ס"מ, כך שבסוף הקיפול הפונפון יהיה כלפי מעלה, באמצע הקיפול.



את הצד השני של המגבת מקפלים מספר קיפולים נוסף, כך שבסוף התהליך זה יראה כך (קצת מזכיר ספר תורה).


כלב מגבת


מחלקים את המגבת המקופלת ל-3 חלקים (כשהחלק עם הפונפון מעט ארוך יותר מהשניים האחרים- מקפלים שני קפלים, פנימה והחוצה- כשצריך להשאר מרווח קטן לפני הפונפון (כמו בתמונה)


כלב מגבת


מקפלים גם את החלק השלישי, זה עם הפונפון, באופן רפוי מעט. (עכשיו בעצם, יש לנו מגבת מקופלת בצורה שמזכירה קצת M שטוחה, עם "רגל" אחת ארוכה יותר מהשאר). למעשה- החלק הארוך של ה Mיהווה את הראש ואת הרגליים הקדמיות, והחלק הקצר יהווה את הגוף ואת הרגליים האחוריות.



מכניסים את האוזן בתוך החלק הקצר של ה-M כמו בתמונה. לוקחים את אחת הגומיות, ויוצרים את הפנים- לוקחים את החלק הארוך יותר, וכורכים את הגומיה, ליצירת האף של הכלב.



(זה השלב שלאקי מתעורר מהנמנום, ומתחיל לזהות שמשהו כלבי קורה כאן).



לוקחים גם את הגומיה השניה, וכורכים את הגומיה סביב האוזניים+האף ליצירת ראש (ראו תמונה).




זהו, הכלבלב כמעט מוכן- עכשיו צריך רק לקחת סרט כלשהו, ולקשור סביב הגומיה שמרכיבה את הראש כולו- ליצירת קולר לכלבלב.



שימושים? שומר למגבות בארון האמבטיה, חבר חדש לכלב המשפחתי, ובכל מקרה- לשימוש חיצוני בלבד ולא למאכל כלבים...



שתהיה שבת גשומה ונעימה!


איילת

יום שלישי, 15 בנובמבר 2011

שומר המגבות

לחזור הביתה לחיוך גדול, זנב מכשכש, שמחה גדולה וקפיצות מוטרפות, להתמודד מול אנרגיות בלתי נגמרות במרדף אחרי עצם צעצוע (ולהפסיד לו תמיד), לצאת לטייל בכרמל (ולראות אותו מספיק בינתיים "לתפור" את כל המסלול- פעמיים), כמעט לעוף עם הרצועה כשהוא מחליט לרדוף אחרי עלה תמים שהוא ראה בדרך, לראות אותו שמח עד כדי כך כשנכנסים לאוטו-  עד שהרגליים שלו מתבלבלות ;-)

ואפילו למצוא נעל חדשה-חדשה, נגוסה קלות (ועדיין- אי אפשר ב-א-מ-ת לכעוס...)


תכירו את לאקי, מושבניק, בלונדיני וחייכן- שהצטרף אלינו לפני חודש. הרבה מההחלטות הטובות שלנו היו ספונטניות- ולאקי הוא הספונטניות במיטבה...





אחותי- איילת! את חייבת לשמוע! ראיתי את לאקי! את מכירה מישהו שרוצה כלב?

- לאקי? מה לאקי? (לאקי- להלן הכלב המיתולוגי איתו גדלנו, במשך כמעט 10 שנים)

- לאקי, לאקי... ראיתי כלב בדיוק כמוהו, יפה כמוהו וחייכן כמוהו, הוא נמצא במושב של אח של חבר שלי. אולי יש מישהו שאת יודעת שירצה לקחת כלב?





סוף הסיפור, בפחות משישים שניות-

1)     דסקוס זוגי מהיר. מחליטים רק לראות את הכלב, עדיין לא לקחת...כי צריך לחשוב על זה עוד קצת. אנחנו מוכנים לזה בכלל?

2)     5 דקות של מפגש זוגי-כלבי.

3)     כלב באוטו, בדרך הביתה. באמת אפשר לומר לא לאף חמוד כזה?


 

אין לתאר את האושר הגדול שהוא הכניס לבית, עם שמחת חיים מתפרצת ונאמנות בלתי מסוייגת- וכמו שאמר הוטרינר שלו- כלב שהוא יפה מבפנים כמו שהוא יפה מבחוץ...

הכפיל/יורש העצר קיבל גם את השם לאקי, על שם הלאקי המקורי ובתקווה שיקבל חיים מלאי מזל כמוהו.



(לאקי מצולם על ידי שחר, מטיול בשבת האחרונה)

ואם בענייני כלבים...

לפני כחצי שנה טסתי לעבודה בברצלונה (אהובתי), ולשמחתי היו לי סופ"ש וכמה ערבים פנויים לטייל בעיר.

מצאתי את עצמי באיזשהו יום מסתובבת בסמטאות שיוצאות מהרמבלה, ובאיזשהו שלב נחתתי על סמטה קטנה ומתוקה, עם המון חנויות יצירה ואמנות (לסקראפ, בדים, ומה לא... לצערי לא זוכרת להגיד מיקום מדוייק, רק שזה איפושהו קצת אחרי השוק, מהצד השני של הרמבלה ולכיוון הים) וכמובן שביליתי שם כמה וכמה שעות טובות.

בין היתר, מצאתי שם את הבחור החמוד הבא-


עוד וידוי- אם היו נותנים לי לבחור בין קניות בגדים, נעליים או... חומרי וספרי יצירה, האחרון תמיד לוקח, ובגדול. כמעט תמיד בחו"ל אני מוצאת את עצמי ממששת איזשהו בד שווה, או מוצאת את עצמי בחנות ספרים מקומית-מנסה להבין איפה האזור של ספרי ההובי- וברוב המקרים לא צריך לדעת סינית או צרפתית בשביל לעקוב אחרי ההוראות בספר וליצור בבית. מעבר לרחוב שספרתי עליו כאן, יש עוד מקום שווה לענייני יצירה- ה-FNAC, שנמצא בכיכר המרכזית של הרמבלה ויש בו מדור שלם של ספרי יצירה מכל התחומים).

הבחור חזר איתי הביתה, וכשהגיע- קיבל יום-יומיים להתרגל לעברית ולארץ החדשה, ומיד לאחר מכן התחלתי ב"ניתוח לב פתוח"- הסרט זז, המגבת פורקה, והכל כדי להרבות את הגזע הייחודי בארץ הקודש... בסוף הוא חזר לעצמו, אבל מכאן הדרך לכלבלבים הסגולים, שומרי המגבות- היתה קצרה.



ובפוסט הבא- הדרכה! עשה לביתך כלבלב מגבת - כי כל ארון מגבות צריך שומר פרטי... :-)

איילת

יום שבת, 5 בנובמבר 2011

פודפודים

אני, לבעלי היקר- "תגיד, אם חסרה לי גרב, אתה חושב שגרב לבנה תלך עם גרב ירוקה וחולצה אדומה? ואיפה לעזאזל השנייה כשצריך אותה?"

"לא-א-א-ק-י... איפה הגרב? אתה לא יודע שגרב זה לא משחק? הנה עצם, את זה אתה יכול לנשוך כמה שתרצה..."

ברוכים הבאים ל"מדור לחיפוש קרובים"- למי שניחש (ומהר, יש לומר :-) )- בקופסא הזו נמצאות כל הגרביים הבודדות בביתינו, עד למכונה הבאה שתזווג זיווגים ותשדך בודדים אחד לשני.

(וידוי קטן- אני איילת, ואני אוהבת לזווג גרביים. לא אוהבת ספונג`ה, מסתדרת עם כביסה וגיהוצים, הדחת כלים- בכיף, אבל רק תנו לי לזווג גרביים ואני מאושרת :-) ) וכיאה למישהי שאוהבת זיווגים כאלו, היה די מתבקש לארגן קופסא שתשמור על הגרביים שלא מצאו בן זוג זמני, עד לפעם הבאה שהפרטנרית תחזור לבן זוגה האוהב.


ולעניין אחר- לפני כמה חודשים טובים תקף אותי חשק לצמר, אבל בגלל שבעוונותי אני לא יודעת לסרוג (את זה אני משאירה לאמא שלי ולאחותי, שניסו כמה פעמים ללמד אותי וזה לא לגמרי הלך- אבל אני אופטימית שיום אחד זה עוד יקרה...) החלטתי לחזור לאהבה ישנה, לעשיית פודפודים.




אני לבעלי היקר, עם 38 ומשהו מעלות חום ואף סתום- "אתה יודע מה בא לי לעשות? פודפודים!"

בעל שלא מבין מצוננית- "מה בא לך לעשות??"

אני, מנסה שוב- "פודפודים, פודפודים... אתה יודע, כאלו קטנים, צמריריים וצבעוניים.."





אז גם אחרי שעברה לי שפת ה"מצוננית", ובגלל שאהבתי את השם- השם נשאר גם כשהאף חזר לעצמו, ובמשך תקופה לא קצרה שולחן העבודה שלי התמלא בפודפודים צבעוניים כאלו ואחרים.

וכדי לשלב עם משהו אחר שאני אוהבת, אחד המאכלים היפניים והיותר אסתטיים שיש בעיניי- נוצרו הפודפודים הבאים-







וגם התווסף פודפוד בצורת אפרוח (כולל ביצה לבנבנה ותואמת).




נראה שהוא בעניין של לשיר, אז כנראה שכשיגדל יום אחד, נעמי פולני תיקח אותו ל"תרנגולים".

שבת שלום ושבוע טוב לכולם!

איילת

יום רביעי, 2 בנובמבר 2011

איילת בארץ הפלאות

אליס: "התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"
חתול הצ'שייר: "זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע."
אליס: "לא אכפת לי כל כך לאן."
חתול הצ'שייר: "אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי ."

(עליסה בארץ הפלאות, לואיס קרול)



על גדת הנהר, ישבה איילת והקשיבה לאחותה מספרת סיפור בהסטוריה. היא התחילה להשתעמם, ופתאום ראתה ארנבון קטן, לובש אפודה ונושא מכונת תפירה גדולה. עקבה אחריו וצנחה למחילה, שם ראתה ערימת בדים ופתק- "תפרי אותי!"

תפרה איילת חבל ארוך מספיק שיוציא אותה מחוץ למחילה, המשיכה ללכת-  ושם ראתה קופסא גדולה ורוטטת, עליה היה רשום- "אכלי אותי!"

איילת מצאה את עצמה טובעת בתוך ענן גדול ורך של שמרים שתפחו בדרכם להיות פיצה טעימה עם המון תירס, פטריות וגבינה מותכת...השמרים תפחו ותפחו והעלו את איילת עליהם, עד שראתה את הדרך החוצה מתוך הבצק הקסום, והדרך מלאה בחרוזים צבעוניים, חימר ובדים, ניירות ומספריים, שוקולד ושמרים, ובעיקר- המון המון צבעים...

נעים מאד- איילת, הרופאים מספרים שנולדתי עם מכחול וצבעים ביד... בערך מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד עסקתי באמנות שימושית על כל סוגיה- החל בצורפות, פיסול בחימר, פימו ועיסת נייר, וגם ציור, רישום, בישול ואפייה (גם זו אמנות )- ומכל אחת מהטכניקות לקחתי משהו שמלווה אותי עד היום.

אז למה יצירה? הסיבה הראשונה היא היכולת לשמח אנשים בצבעוניות ובקסם של פריטים יפים, מעוצבים ועם קריצה ,והשנייה היא היכולת לתת לעצמי חופש לדמיון, ללמוד עוד ולמתוח את גבולות החומר והשימושיות שלו.

מה בעיקר יהיה כאן? הרבה צבע, הרבה בד, נייר ופימו, קצת אפייה, קצת טיולים- ובעצם- כל מה שמעלה חיוך על הפנים...

ובינתיים- טיזר ראשון לפוסט הבא- קופסת קרטון מטופלת, בגווני ורוד וחום. בסיס הקופסא בורוד עם סרט סאטן, והמכסה משלב שני סוגי נייר בסגנון וינטאג'- נייר בדוגמת תחרת וינטאג' בצבע קרם, ונייר של חותמות דואר ומכתבים ישנים.




 הקופסא נקראת "המדור לחיפוש קרובים", בהתאם לייעוד שלה בחיים :-)  ומי שעוד לא ראה אותה אצלי בבית ויודע מה באמת יש בפנים, מוזמן לנחש, ממש כאן למטה :-)

שבוע טוב!

איילת