יום שבת, 15 בפברואר 2014

עם התה והלימון (פוסט-פוסט ולנטיין, וגם הדרכה)

בשבוע שעבר קראתי על אמא לילדים צעירים, שהחליטה לקחת פסק זמן ולטייל לבד כמה שבועות בהודו.

מודה שעברה בי תחושה קלה של קנאה... בלי להוריד במילימטר מהאושר שאני מרגישה כשאני מסתכלת על המשפחה הקטנה שלי ועל היום יום שלנו, יש משהו בחוויה של לבד, של לטייל לבד- שגורם לרוגע עצום, שעוזר לך להרגיש את המקום שבו אתה נמצא בעוצמה חזקה הרבה יותר. שמאפשר לך להתחבר לאנשים שסביבך, למנהגים, לאוכל, לשפה ולהרגלים.

לפגוש מטיילים אחרים, ולא פחות חשוב- לזכות בהרבה שקט נפשי.יש גם חסרונות- בעיקר כשרוצים לשתף בחוויות- אבל הקסם בהחלט קיים...

אז טיול כזה כרגע לא על הפרק, אבל עלתה מחשבה אחרת- בקשתי מהבעל היקר שבת לעצמי- שבת כזו של לבד, עם אפס מחוייבויות; שבת של שינה, יצירה ועיתונים- מין טעינת מצברים מחדש.

כרגיל, פרגן בגדול, לקח את הילדה לסופ"ש למשפחה שלו, ונשארנו, אני והכלב, לבד בבית.

יצאתי מהסופ"ש הזה עם שלוש תובנות עיקריות-

מי שכתב את השיר "אני אוהב לישון", ידע על מה הוא מדבר. איזה כיף לפקוח עין בשבת בבוקר, ואח"כ- כמו חייל- להמשיך לישון בשבת און-אנד-אוף עד שתיים עשרה בצהרים...

"מי יודע מדוע ולמה" ו"השפן הקטן" לא בהכרח נעלמים לך מהראש כשהילד לא איתך. בתכל'ס, יש סיכוי לא רע שתשיר לעצמך "אני רוחץ ידיים" בזמן המקלחת.

אני משוגעת על שני האנשים שחיים איתי פה בבית, האפרוחה והאבא שלה. זה טוב שיש את השקט הזה, אבל זה גם מזכיר בדיוק כמה כיף לשמוע את עגלת הבובות של הילדה בתנועה, ואת הקולות של הסלט, שהאיש חותך בערב.




כחלק מההספקים היצירתיים של הסופ"ש הזה (וואו, כמה אפשר להספיק בשבת אחת בבית..) , הכנתי לבעל היקר ערכת בית, של כל מה שטוב וביתי, כזו של התה והלימון והספרים הישנים...

--------------------------------------------------------------------------

מתחילים בעוגיות. כל עוגיות בצק פריך יעבדו פה, הכנתי עוגיות חמאה עם תפוז וקינמון:

80 גר' חמאה

180 גר' קמח תופח (או קמח רגיל+שקית אבקת אפיה)

חצי כוס סוכר חום

ביצה אחת

מעט גרידת תפוז+ארבע כפות מיץ תפוזים

כפית קינמון

אבקת סוכר


מערבבים הכל, חוץ מאבקת הסוכר, במיקסר- עד לקבלת בצק יציב ולא מאד דביק (אם דביק, מוסיפים עוד מעט קמח). שמים במקרר לחצי שעה.



מרדדים, ומכינים "עוגיות בית"- חותכים את הבצק המרודד לריבועים (בעזרת חותכן ריבוע, או חיתוך רגיל עם סכין). שליש מהריבועים חותכים בצורת משולש, ומחברים אותם לריבועים כגג הבית. חותכים "דלת" צרה באזור בסיס הבית.






אופים בתנור כ15-20 דקות, עד שהעוגיות מזהיבות (ואפשר בקלות לזהות שמוכן גם לפי הריח שמתפשט בבית...). מפזרים קצת אבקת סוכר (כדאי להשתמש במסננת, כדי למנוע גושים). הדלת של הבית- תאפשר להניח את העוגיה במיקום נוח, ישירות לטבילה בתה.









מכינים קופסא לתיונים- אני החלטתי לשמור על הצבע הבסיסי של הקופסא, ורק הוספתי דפים מעוצבים, עם כמה כפתורים ויישון בקצוות הדפים.






לוקחים ספר ישן וטוב, כזה שאתם חושבים שמקבל המתנה ישמח לחזור אליו שוב, ומסדרים את הכל ביחד- עוגיות בית (שיושבות על כוס התה), לימון ותיונים בקופסא.





שבוע טוב!

איילת

יום חמישי, 6 בפברואר 2014

תינוקות זה שמחה

שישי בבוקר. קמה ברוגע לקראת עוד יום חדש ומבטיח, שמתחיל את סוף השבוע. הילדה שולחת ידיים בשמחה, כולה חיוכים ואושר.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------

נו, על מי את עובדת?

 שישי, ארבע בבוקר, הילדה אוהבת שעות עגולות, ומשתדלת להיות ערה ברובן.

בחמש- שעון מעורר של הבעל, ובשבע- בום!. מרפק בצלעות.

 כן- אני הולכת לתת לה בקבוק.

מתרגלת הליכה למרחקים בעיניים עצומות, הבכי משתתק בשנייה שהרגל דורכת בחדר שלה. היתה פה בכלל ילדה ערה לפני רגע?

בשמונה בבוקר, יד קטנה וחוקרת.

 אמא, את יכולה לישון עם עין אחת פתוחה?

כן, אמא יכולה.

ומה עם העין השנייה?

----------------------------------------------------------------------------------------------------------

יאללה, נחליף לך חיתול.

אמרת טיול? הכלב כבר מתייצב, מבסוט שהרמזים העדינים שפיזר (נביחות נמרצות וסיבובים סביב הדלת) נקלטו.

אבאבאבאבא...

גלי מתוקה, איפה אבא?

אבאבאבאבבא...

ואיפה לאקי?

אקי, אקי!

ואמא?

אבא, אבא!

(איפה לאקי ואיפה אמא...)

בדרך לפעוטון, היא מכניסה את המוצץ שלה אלי לפה, ומתפקעת מצחוק, בחיוך ענק של שתיים עשרה שיניים.

מנשנשת אותה בנשיקות.

בוקר טוב ישראל :-)

----------------------------------------------------------------------------------------------------------

פה ושם (יותר שם מאשר פה, בזמן האחרון...) יש קצת זמן ליצירה. לאחרונה בעיקר במסגרת סדנאות, או בערבי יצירה כיפיים עם חברות.

לפני שלושה חודשים בערך הייתי במעדניית הסדנאות של דנה ישראלי (היה תענוג גדול! והכיף יחזור על עצמו ממש בקרוב, איפושהו במרץ, כמו שאני מבינה..), שם אחרי שריפדתי פח תכלכל ומתכתי בבדים ובכפתורים (אצל אביבית פורת מ"סיפור כיסוי") ונהניתי מאד-




הגעתי לסדנא של רויטל וייס- כשניגרנו והכנו בית בובות.



(התמזל מזלם של ההורים שלי, ונולדו להם שלוש בנות. מכאן הדרך היצירתית התפצלה לאמא אחת שלימדה לתפור, לצייר ולרקום, ואבא אחד- שכבר בגיל מאד צעיר הסביר איך מנסרים במסור ואיך עובדים עם מקדחה ומברגה.)
ובקיצור- היה כיף גדול להכין בית בובות מעץ אורן, לחבר פלטת עץ אחת לאחרת ולקבל אחרי שעתיים בית עץ מקסים (ולא צבוע).






קצת פוליאור בצבע ירוק בהיר בבית, קצת אווירה קסומה וגמדית מסט ניירות שאני מאד אוהבת, שקניתי בחנות הסקראפ החביבה עלי- Gnome sweet gnome



ויש ספריה חדשה לחדר הילדים :-)



שבת שלום!