יום רביעי, 17 באפריל 2019



שגיאה אחת שעשיתי בחיי, היתה שהחלום שלי היה קטן מדי.
אל תחסכו בחלומות.
(מי אמר את זה, בעוד רגע. כנראה האדם האחרון שתייחסו לו את הציטוט).
-----------------------------------------------------
כשהתחלתי לעבוד באינדיגו, אחד הדברים שבלטו לי בתהליכי העבודה במחלקה, היה למידה מתמדת- לתכנן, ללמוד ממה שעובד טוב ופחות טוב, ולשפר להמשך (PDCA, גוגל איט).
זה נכון לכל דבר בחיים.
אחרי ארבעה שבועות טיול, אני בשלה לסיכומי תובנות לגבי טיול משפחתי ארוך, (של למעלה מכמה ימים)- ואם יעזור למישהו כאן לקראת פסח או בכלל, עשיתי את שלי)-
• סיכום יומי- לפני הטיול, הכנתי לילדים "דרכונים", שבהם כתבו חוויות ו"החתימו" מקומות שהיינו בהם, והדפסתי מפה ענקית של ארץ ישראל. לא תארתי לעצמי עד כמה זה יהיה משמעותי, ממש הפך לטקס יומי, ויכולנו ככה לראות איך כל אחד חווה את היום. תענוג.
• לוודא מסלולים, ולהסביר לילדים את החשיבות שבזה- ביום שישי שעבר, בדקתי את המסלול המתוכנן למחרת (חרבת סעדים), ואז גיליתי הודעה מיום קודם באתר רט"ג, שהמסלול סגור למטיילים. החלפתי במסלול נחל קטלב.
אבל-לא הכרתי מספיק את המסלול לפני היציאה, ולא רק שהתברברתי, הצלחתי לברבר חברים נוספים שהצטרפו. בסופו של דבר, נמצא המסלול ואפילו נהנינו- אבל לא יכולה להמעיט בחשיבות שבתכנון ווידוא המסלול. גם לילדים הסברתי שאמא טעתה הפעם, ומה היינו צריכים לעשות אחרת...
• עלויות- בתכלס, טיול כזה בארץ עולה בערך חצי ממה שהיה עולה בחו"ל. בגדול, הלינה שלנו התחלקה בין מלונות מטיילים\אכסניות משודרגות ללינה אצל חברים ומשפחה, ובתוספת אוכל, בישול עצמאי ועלויות כניסה לאטרקציות (הטבע רובו בחינם או דרך מטמון, חלק מהאטרקציות מוזלות דרך כרטיסי האשראי), לא חסכנו בהנאות, ויצא חודש משתלם- מעריכה שהעלות נסגרה בכמה אלפים בודדים.
* תבחור את הקרבות שלך בצורה נכונה- מנהלת קודמת וחכמה פעם אמרה לי את זה, נכון לכל דבר בחיים... בטח בטיול ארוך, היכולת לשחרר את החבל, לתת לילדים להחליט לפעמים, אבל לשמור על הגבולות שהם קו אדום (בשבילי בטיול- לשתות והרבה, והגנה טובה מהשמש).
הגדרתי פעם הורות כ"לאהוב בלי גבול ולהציב גבולות באהבה". תופס פי כמה בטיול, כשנמצאים ביחד כל כך הרבה זמן.
• בבניית המסלול- להקשיב, גם למסרים שלא נאמרים- באמת לא הייתי בטוחה אם נצליח לסגור חודש יחד, חששתי שהילדים יתעייפו קודם. שלושת הימים האחרונים כבר היו לא קלים, ועייפות החומר היתה מורגשת (ולכן קיצרנו ביום), אבל גם לאורך הדרך- לשנות ולאזן איפה שצריך, וגם יום רגוע זה מצויין- מה שאפשר לטייל בהנאה רבה לאורך זמן.
• חזרה לשגרה- לא הערכתי מספיק את החשיבות- אחרי חודש של כיף גדול, של מסגרת-לא מסגרת, ניסיתי לחשוב איך תהיה החזרה לשגרה. חשבתי ש"מסיבת סוף טיול" תעזור להוציא אנרגיות, ושלחזור במדורג לגן (להתחיל בחצי יום)- יעזור.
בפועל, היתה נפילת מתח של הימים שאחרי. אולי אפשר היה לעשות משהו אחרת, אולי לא. בכל מקרה- חשוב לתכנן גם חזרה לשגרה עבור הילדים.
• בתוך חוסר השלמות שלו, זה היה טיול מושלם בשבילי, מקווה שגם לילדים ולמי שהצטרף אלינו בדרך. המטרות הלא מוצהרות היו ללמד וללמוד את הארץ דרך הרגליים, ללמוד את הילדים שלי תוך כדי הדרך, והכי חשוב- להנות מהטבע ומהדרך.
ואת כל זה בשבילי, השגנו ואפילו יותר

  -------------------------------------
הציטוט למעלה שייך לשמעון פרס. בשבוע שעבר נודע לי על פתיחת מרכז פרס לשלום ולחדשנות, הזמנתי כרטיסים להיום, ואין לי מילים לתאר את עצמת החוויה. מעבר לעושר שביזמות הישראלית, המקום והתוכן בנויים בצורה פשוט מופלאה- מבלי לעשות ספויילר, רק אשתף שמדובר בחוויה שמאפשרת "לדבר" עם ממציאים וחדשנים ישראלים, לראות את העתיד הישראלי בחדר מטורף של מציאות מדומה, ועוד המון- קצת פירוט, בתמונות. זה לא דומה לשום דבר שעשיתי לאחרונה, מומלץ מאד. (מגיל עשר ומעלה)
אפשר להתחבר לפרס ואפשר גם שלא, אבל אי אפשר לקחת ממנו את החזון והרצון הבוער לעשות, ובציטוט אחר שלו- אנשים שאין להם פנטזיה, לא עושים דברים פנטסטיים.
שיהיה חג אביב שמח, עם הרבה יצירתיות ופריחה

-----------------------------------------------------------------------------------------------------

הסיכום היומי שלנו :-)





הכניסה למרכז לחדשנות. מעוררת השראה.


בראשית.

לדבר עם ממציאים וחדשנים, לוחות שקופים, שיחות פנים-אל-פנים.

 


גם הארכיטקטורה של המרכז מיוחדת במינה- הארכיטקט האיטלקי תכנן מבנה שבין פסי הבטון האטומים, פורצות קרני אור ורואים את הים, במחשבה על ההתמדה ופריצת הדרך הנדרשות מממציאים ומחדשנים. בהמשך פסי הבטון הופכים לספריה גדולה של המוני ספרים, ומסתיימים בחלון זכוכית עצום שמשקיף על הים, ועל "לחלום בגדול".
פשוט מבנה מעורר השראה.
 
 
קצת גאווה מקומית..



מציאות מדומה, חוויה מדהימה..

יום ראשון, 14 באפריל 2019

טיול ישראלי, מרץ-אפריל 2019- אור וירושלים‎

ארבעה שבועות טיול, במספרים-
-------------------------------------
מיליונים- של פרפרים, שליוו אותנו בדרך. בערך כשהתחלנו את הטיול, הארץ נשטפה בהמוני פרפרים (נימפית החורשף). מחזה מרהיב ביופיו.

20 טון- משקל של אוטובוס. למרות שסיימנו את הטיול בשלום, נהגת אוטובוס (או מונית. או משאית) אני לא אהיה.
2800 ק"מ- שנהגתי בחודש הזה, מצפון למרכז, לדרום ולירושלים.
וכמי שמחבבת מספרים עגולים, שמחתי לגלות שכשהגענו הביתה ביום האחרון, מד הקילומטרים הראה 35000 ק"מ בדיוק
(לפחות) 10 מנות של צ'יפס ושניצל- ואני מופתעת שהילדים שלי עוד מסוגלים לבקש לאכול את זה (והם מסוגלים)
4 שבועות- של טיול. הגשמה של חלום ישן שלי, לעשות טיול עומק בארץ עם המשפחה.
הסיטואציה\ההרכב הנוכחי המשפחתי אפשר לחלום הזה להתגשם מעט יותר מאוחר מהצפוי, אבל כמי שמאמינה בכל ליבי שצריך לחיות את ההווה הכי נכון שאפשר, אני ממש שמחה שזה יצא לפועל.
חלום נוסף זה קראוון בניו זילנד, אבל צריך לשמור משהו להמשך. זה אחלה סיפתח
3- הגרעין הקשה של המטיילים, שני ילדים מהממים (אובייקטיבית) בני 4.5 ו6.5 ואני. ילדים שהם טיילי על ברמות אחרות.
היה כיף אדיר לפגוש בהרבה חברים ומשפחה שהצטרפו אלינו בדרך, אבל הכי כיף היה לגלות את השניים שלי כמו שלא הכרתי לפני.
-------------------------------------
אחרי שבוע באזור ירושלים רבתי, אני חושבת שהמילה הכי מייצגת היא מגוון.
מגוון אנושי- חילוניים, ערבים, חרדים, נופי טבע של נחל קטלב, יער אשתאול ומערת הנטיפים. באמת תענוג.
 

מתחילה מהסוף- ה(!) מסיבה. ביום הכמעט אחרון, הגענו הביתה עייפים אך מרוצים, הרגשתי שיש פה צורך לפרוק קצת אנרגיות.
שאלתי את הילדים איך רוצים לחגוג, ביקשו, בלונים, מוזיקה, ממתקים...
היה שמח וסגר לנו את הטיול הכי בכיף.


ירושלים- נולדתי למשפחה עם אבא מושבניק אתאיסט, ואמא שקצת שומרת מסורת, לא מעט כי סבתי נולדה לנטורי קרתא וחזרה בשאלה. אז קיבלתי בבית מזה ומזה...
את הטיול בירושלים התחלנו במאה שערים.
אז אמנם הצבעים השולטים ביום הזה היו שחור ולבן, אבל בראייה קצת פחות כזו- ראינו עולם שהוא באמת שונה לגמרי משלנו, בין אם בחזות החיצונית, במנהגים או בבנייה השונה של השכונה, אבל גם פתיחות מסויימת, ורצון לעזור לנו במה שבקשנו ואצל הילדים החרדים- נראה שגם המון סקרנות ומשחקי ילדות דומים.
 

 בובות אלטרנטיביות.
קצת לפני מאה שערים, אכלנו במסעדה דרום אמריקאית-ביתית בשם "בישולים". נהנינו ממש מהאוכל, והם נמצאים ברחוב החבצלת 2.





הבוקר הבא היה עם שינוי ספונטני- על הבוקר טלפון מחברה מהחטיבה איתה עבדתי, להצטרף ליום התנדבות ב"לקט ישראל". קטפנו צנוניות שיועדו לנזקקים, וזה גם מה שהצליח לשכנע את הילדים לאכול (לפחות לטעום..) צנונית. נהדר ומגבש, גם כפעילות לקבוצות וגם משפחות יכולות להגיע ולתרום.

 האקווריום בירושלים- מומלץ, מומלץ, מומלץ. לא באתי עם ציפיות במיוחד, ונהנינו שם מאד.הסברים מקיפים ובגובה העיניים, המון אקווריומים עם סוגי דגים שונים ומיוחדים, אפשרות "להכנס" לתוך אקווריום. ממש נהדר.
לינה בירושלים- המלצה עם סייג קל... ישנו יומיים ב"מלון אלון", מלונית דירות במרכז העיר (הכי במרכז שיש- רחוב שמאי). מלון חמוד, ממוקם נפלא, מחיר מצויין, חדרים- לא חדשים, אבל גדולים ומתוחזקים בסדר גמור (עם מטבח מצויד). הצוות- אחלה.
שני חסרונות יחסיים- חניה כצפוי אין בכלל, והחניונים שיש באזור- מאד יקרים. העניין השני, הוא קצת תלוי יום... המקום קרוב לכמה פאבים. ישנו שם ברביעי ובחמישי- ברביעי היה שקט ונעים, בחמישי- היה הרבה יותר רועש. משהו שכדאי לשקול (ומאמינה שגם בשישי ושבת זה די דומה).





מערת הנטיפים (הידועה גם בשם מערת החטיפים). או כמו שאומר הסלוגן שלהם- מערה קטנה לאנשים עם דמיון גדול. נהדר לילדים, נהדר למבוגרים, פוגשים שם בענקים, פיות, רומיאו ויוליה וגלידות. לא פעם ראשונה שלנו שם, ובטוח שגם לא האחרונה.
כדאי לקחת בחשבון שצריך לרדת ולעלות 150 מדרגות עד לשם. אולי יש פתרונות נגישות- אני לא ראיתי.
 
 
נחל קטלב- המסלול המקורי היה יער עמינדב, בוידוא קצר של המסלול ערב קודם- מסתבר שהדרך\המסלול נסגרו לאחרונה. קחו בחשבון למי שמתכנן..
דרך נופית נחל קטלב- מסלול נהדר, כשלושה קילומטרים, המון פריחה וחורש ירוק בתקופה הזאת של השנה. בהתחלה קצת התברברנו (יש כמה מסלולים נוספים)- יש שילוט מעץ לכיוון ימין, ממש קצת אחרי תחילת הדרך הנגישה. מסלול מעגלי, יכול להתאים לילדים צעירים לדעתי, אבל לא מתאים לעגלות.



למי שרוצה מסלול לעגלות- יש דרך נגישה ויפה גם היא, של כ500-700 מ' (לכל כיוון). אנחנו שילבנו את נחל קטלב עם הדרך הנגישה, והיה מוצלח.







סיימנו את הטיול הבוקר במיני ישראל, אמנם תפס אותנו מזג אוויר סגרירי משהו, אבל זה לא פגע בחדוות ה"אמא, היינו כאן!".אחלה דרך לסיים חודש טיול, מוצגים כיפיים ומלמדים (לילדים- במיוחד הרכבות, המטוסים וכל מה שזז...), סימנו לא מעט "וי" על מקומות שראינו בחודש הזה...


 

יום שני, 8 באפריל 2019

טיול ישראלי, מרץ-אפריל 2019- היי דרומה..

מטיילים, בחירות 2019
---------------------------------------
זמן מדבר. יש משהו בנוף שהופך לצהוב-חום שעושה לי טוב על הנשמה, בסופו של דבר אני כנראה עכבר כפר ולא עכבר עיר..
שלטי ה"זהירות גמלים בדרך" שרואים רק כשנוסעים בכביש 90 ובכבישי הדרום, ירידות סדום המתפתלות, הנופים המדהימים של ים המלח, לשבת בחוץ בבית הבוץ שלנו בצוקים שבערבה ולצבוע מנדלות.
אפילו המריבות של הילדים בזמן מדבר, נשמעות רגועות יותר...

משהו שהיה לי חשוב בנסיעה הזאת, הוא לתת לילדים חופש בחירה ככל שמתאפשר, גם במחיר שבו שני ילדים רוצים כל אחד את הדבר ההפוך, לתת להם לשכנע אחד את השניה, כשכמעט ואין מגבלה של זמן.
כמה מילים על בחירות בטיול, ועל הבחירות שלנו-

• מה אתם רוצים לעשות מחר?- כדי לשמור על הכוחות של כולנו, ברור שאחרי יום טיול אינטנסיבי, צריך יום רגוע. כשמחליטים מה עושים בכל יום, קל להתאהב בתכנית המקורית שלך, אבל הרבה יותר חשוב להתאהב שוב בילדים שלך כשהם רגועים ומוכנים להמשיך- ככה שגם יום כמעט שלם של לשבת בבקתה במדבר, לאכול טוב ולצבוע מנדלות, היה פשוט (ו)נפלא. ולפעמים זה בדיוק מה שכולנו בחרנו ושהיינו צריכים.
• זמן משבר- מן הסתם, כשצמודים אחד לשניה כל כך הרבה זמן, לרוב- באמת שטוב (ואפילו מצויין) אבל עצבים יש גם יש, לפעמים גם סתם קשה עם הביחד האינטנסיבי.
היו נקודות שבהן מצאתי את עצמי מתלבטת איך הלאה- פעמיים עשינו גיחה לטיול במרכז, בין החלק הצפוני לדרומי להתרענן וגם לרענן ציוד, ואתמול חזרנו- לצורך הצבעה מחר.
השהיה בבית גרמה לגלי ולעומר לרצות לחזור לגן, לסיים את הטיול, ו"אמא, תעזבי אותנו באמא שלך".
אז לפעמים הפתרון היה סתם לתפוס פינה, כל אחד לעצמו. ופתרון אחר היה "רשימת האטרקציות"- לפני שהתחלנו את הטיול,שיתפתי את הילדים בתכניות, ובדקתי מה יחשב הכי אטרקטיבי בעיניהם- ואת אותן האטרקציות (כשאטרקציה היתה לפעמים גם לנסוע ברכבת ישראל..) השתדלתי לשמור לאותם רגעים שקצת קשה.
להיום בבוקר הם בחרו שניסע לכדור הפורח בתל אביב- וזה לגמרי נתן בוסט אנרגיה מחודש, ומשהו להמשיך איתו. לרוב, זה עובד..
• מוזיקה באוטו- אם יש זמן איכותי לדאוג להשכלה המוזיקלית של הילדים, זה בנסיעות הארוכות. פירושי השירים שלהם לרוב מצחיקים ("באר שבע אין דה דארק"\סולטנס אוף סווינג של הדייר סטרייטס), לרקוד מזרחית באוטו, לשמוע אהוד בנאי בדרך דרומה (אין מתאים ממנו לנסיעות ארוכות בעיניי).
תקלה הורית קלה עם השיר "אני לא רוצה לישון" של ג'וזי כץ, שהוסיף עוד הסברים לארסנל לשאלה הנצחית האם צריך ללכת לישון בשמונה או שלא (נוט טו מייסלף, להוציא את השיר הזה מהפלייליסט). בכל פעם מישהו אחר בחר שירים- כמובן שאין שום סיכוי שהמיקס הזה יעבור כרשימת שידור שמכבדת את עצמה, ועדיין יצאה שווה

----------------------------------------------------------------------------------


קצת פדיחות להודות, אבל כמי שגרה חלק גדול מחייה בדרום, איכשהו לא יצא לי להיות במוזיאון חיל האוויר בחצרים.
את הפרסומות למוזיאון ובעיקר את הקול של טרנר (רק חמש דקות מבאר שבע!) אי אפשר לשכוח, וזאת היתה הזדמנות טובה להשלים חסכים.
ולילדים- היה כיף גדול, להכנס לתא הטייס, לראות את סמי הכבאי במחלקה הראשונה, לראות איך נראה קוקפיט, וסתם לרוץ ולספור כמה מטוסים יש באזור.


פארק מרמלדה בבאר שבע- בעיניי, דנילוביץ' עשה פלאים בבאר שבע, בין היתר שיפר מאד את חזות העיר והמקומות היפים שבה.
אחד המקומות המוצלחים זה פארק מרמלדה, גן שעשועים ענק עם בריכת נופרים במרכז ומסלולי אופניים, כיף להיות שם ילד (וגם מבוגר).


 מדרימים... אני ממש אוהבת את השלטים של הדרום.
בין אם אלו שמסבירים שצריך להזהר מיעלים רצות או מגמלים שחוצים את הכביש, או השלט שמעדכן שיש חניה זמינה בעוד 12 ק"מ (יש כל כך הרבה דברים טובים במדבר, ואחד מהם- זו חנייה שלא חסרה בשום אופן...).לגמרי מעלה לי חיוך :-)




חוות קורנמל- העצירה הקבועה שלנו בדרך דרומה, והתפריט שתלוי בהמלטות ובזמינות העיזות. לשבת מול הנוף ופשוט להנות מהשקט.


מרכז ויידור בחצבה- חזרנו שוב, נהנינו בפעם הקודמת ובאנו לעצירה מחודשת. מרכז אינטרקטיבי שמסביר איך החי והצומח גדלים בערבה, והירקות שמהעץ- לגמרי בלדי.





ישנו בצוקים, בימי מדבר. גם שם, היינו בשנה שעברה, וחזרנו להנות שוב. בניה אקולוגית, בריכה שקועה עם מים בצבע תכלת, באמצע החול והחום.
ארוחת בוקר כיפית, ושקט אמיתי.
לשבת שלושתנו ברוגע, עם מוזיקה טובה ומנדלות לצביעה, באמת שזה תענוג.
(בתמונה- ילדים בצבעי הסוואה)
הצפנו קצת, למסלול נהדר באזור המכתש הגדול- עין ירקעם. ארגנו לילדים פיתות על הסאג', מצאנו סימוני שבילים בשפע ומעיינות קטנים באמצע המדבר, יופי של מסלול.
למי ששוקל לטייל שם- קחו בחשבון שהכביש מדרום, שעולה דרך מעלה עקרבים (מס' 227) חסום לתנועה. הוויז לא מכיר בזה, סעו מכביש 90 ותחסכו שעה נסיעה שהיתה לנו...






פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם, ומתחיל ללכת.
(עם שלושה ילדים-טיילים תענוג!)
נחל עומר- איזו התלהבות נרשמה כשראינו שנחל עומר נמצא ממש לידינו בצוקים.
רצינו לטייל שם, לפחות את התחלת המסלול, אבל היה יום חם בטירוף, והסתפקנו בעומר כפול שתיים.


לונדע בבאר שבע- מוזיאון הילדים.
יופי של מקום (גם פה, הרגשתי בתסמונת ה"אמא, למה היינו פה רק קצת?" לאחר 5 שעות במקום) ועובד על קשת הרגשות, על קוגניציה, על הכרות עם העולם ועם הארץ, על כסף, משאבים ושימוש נכון בהם- כיף לילדים, כיף להורים.
בתמונה- משחק פיזי של סולמות ונחשים.


 הכדור הפורח נשמר כאטרקציה עוד מתחילת הטיול (ואכן היה מעולה, רק המלצה אחת- לברר שעה לפני אם פעיל או שלא, אחרינו היום בצהרים עצרו את הפעילות לזמן מסויים בגלל רוחות חזקות). והרצפה השקופה שלו- להיט לילדים.





משם מצאנו במקרה את הגן הטרופי המוזיקלי בגני יהושע, מקום ירוק, חמוד, ממש נעים ומאד מוזיקלי. דברים טובים שנמצאים מתחת לאף.

יום חמישי, 4 באפריל 2019

טיול ישראלי, מרץ-אפריל 2019- בין גדרה ל(קצת מעבר) לחדרה‎

שלוש הפתעות אורבניות, מהטריוויאלית יותר לצפויה פחות-

* מוזיאון בית התפוצות, מקום עם שם בלתי-סקסי בעליל, שהתגלה כאחת מההפתעות הגדולות של הטיול, עם תערוכות מעולות. פירוט ממש כאן בתמונות- גלי ועומר פשוט לא רצו לעזוב את המקום.
* הצלחתי לגרום לילדים לאכול משהו שהוא לא שניצל או צ'יפס (ותודה למסעדת גרקו), ואפילו לערבב אוכל (!), אשכרה בלי "גדר ההפרדה" המסורתית שדואגת שחו"ח השניצל לא יגע בצ'יפס או בפירה.
* נמצאה חניה בכחול לבן (!) בתל אביב (!)
יד האלוהים לגמרי נגעה בי.
רק בשביל זה הטיול כולו היה שווה.

אחרי עשרה ימים של טבע והמון ירוק, התמרכזנו לכמה ימים אורבניים יותר, פחות טבע, הרבה יותר אנשים וערים.
ניסינו למצוא את המקומות המוכרים פחות, את המקומות עם החיבור והמגוון האנושי הרב ביותר. חושבת שהצלחנו
כיף שוב לראות איך חברים ומשפחה נהנים להראות את המקומות שבהם נולדו וגדלו, ובעיקר היה כיף לנו לחוות את אותם המקומות דרך העיניים שלהם, ולראות פינות מקומיות מוכרות פחות. היה תענוג.
ולאחר שבועיים שהם חצי טיול, ממחר- הכיוון דרום, מבאר שבע ועד לערבה. שיר המדבר האולטימטיבי שלנו ילווה בדרך-
https://www.youtube.com/watch?v=yq7S662pApw



יום בזכרון יעקב, תפס אותנו עם גשם-גשם, ואחרי ארוחת בוקר משובחת אצל חברה, תפסנו הפוגה בגשמים ויצאנו למדרחוב.
עם גינת שעשועים שכולה עשויה חבלי מתכת (בקצה המדרחוב) וחנויות מקומיות ומקסימות על המדרחוב, העברנו בוקר ממש בכיף.
צהרים כיפיים לא פחות, בפסטה'לה, איטלקית קטנה ומשובחת בבנימינה. מוצאת את עצמי חוזרת לשם בכל פעם שאני באזור...

בלי תל-אביב אי אפשר... האדם עושה תכניות והאלוהים יוצר לו גשם, וככה תכנית ב' נכנסה לפעולה.
קפצנו לבית התפוצות, אחרי המלצה שקראתי על תערוכת "גיבורים". הערכתי שנבלה שם חצי שעה-שעה ונמשיך הלאה למרכז העיר, טעיתי בגדול- חמש שעות של כיף עפו בלי שנשים לב בכלל.
מיצג מקסים של לאונרד כהן, עם השיר You want it darker, אחד השירים האחרונים שלו, עם לא מעט אלמנטים יהודים.
נהדר, הילדים היו מהופנטים למיצג ולשיר.

https://www.youtube.com/watch?v=v0nmHymgM7Y&list=RDv0nmHymgM7Y&start_radio=1&t=0



תערוכה נהדרת ממש ומאד אינטראקטיבית של הומור יהודי וישראלי.


חינוך נכון מגיל צעיר
ממש בסמיכות היו מלא פופים בצורת גפילטע (עם השם המתבקש גפילטע פוף.)

 
 
אחלה מיצג של לקט תכניות ישראליות שנחשבות למדורת השבט. (יש זיהוי מה בטלויזיה?)
כורסאות נוחות, פוזיצית ישיבה נכונה, לגמרי לא הצליחו להבין למה התכנית הצחיקה אותי פעם...



 תערוכת גיבורים- סופר מומלצת. תערוכה אינטראקטיבית על גיבורים וגיבורות יהודים וישראלים, אהבתי שהיה איזון בין הגיבורות לגיבורים (עדה יונת, אסתר רוט-שחמורוב, חנה סנש..), אהבתי שכל דבר הילדים חוו- איך מסמנים ריבוזום כמו עדה יונת? איך המציאו את הטפטפות? נהדר.
בתמונה- ילדים בסימולציה- איך זה מרגיש להיות טרומפלדור? זוחלים בשוחות עם יד אחת.

 

למחרת- עוד יום גשום, והפעם- למוזיאון הטבע בתל אביב. היה נחמד מאד, חושבת שמתאים יותר לילדים שיודעים לקרוא.


המון מוצגים, מקסימים אמנם, אבל מוזיאון הרבה פחות אינטראקטיבי מזה שראינו יום קודם, מיצינו אותו מהר הרבה יותר.

  




גדרה- חוזרים למקורות.. (ויעזור בארסנל פוטנציאלי לעבודות שורשים עתידיות )
יום עם ההורים שלי- לראות איפה סבא למד, מאיפה זרק שקיות מים על המורים שלו, וכל הדברים החשובים באמת.
ולפני שהייתי יוטבת- הייתי לובצקי- אז גם קצת גאווה מקומית בסבא רבא, שהיה מראשוני ומקימי גדרה.


הגינה המרכזית בגדרה, מקסימה וירוקה, המון פריחה, גשרונים ובעיקר ים של שטח לרוץ ולהשתולל...

  
גינת הפסלים הפתוחה של יומה שגב, ממש בסמיכות למדרחוב בגדרה- יוצר ופסל יצירתי ומוכשר, מעיין יצירה בלתי נדלה, כשבכל חומר או גרוטאה מוצא את הקסם ומותח את גבולות החומר. בכל פעם שאני שם, כמות היצירות עולה ועולה- ממש נהדר.

  
סיימנו את החלק המרכזי של הטיול ברמלה- חברה מהעבודה, מקסימה ומקומית, לקחה אותנו לבוקר של כיף בעיר- לחוות את השוק (הכי כיף ביום רביעי!), לאכול את הבורקס הכי טוב שיש בשוק, להנות מירקות ופירות טריים טריים,
משם- קפצנו ל"בוסט" נוסף של ריחות וטעמים, בחנות הקפה והתבלינים של המשפחה שלה שנמצאת ליד השוק ("אדונית התבלינים").
כיף גדול
 



 סיימנו את היום בביקור אצל הסבתא- מטי יולזרי- אמנית מקסימה שעובדת בעץ, ברונזה ושיש, שעשתה לגלי ולעומר שיעור קצר באמנות, ובשיט קצר בבריכת הקשתות בעיר.
כמה קרוב לבית, ככה היה (בשבילנו) לא מוכר; לגמרי עונג של יום רביעי!