קום והתהלך בארץ, חלק שני

חמש תובנות לשמונה ימי טיול עם שני ילדים צעירים, חלק ב':

* אוהל, סטטיסטיקות וקווים לדמותו- 1% מהזמן- בניית האוהל, 99% מהזמן- נסיון להחזיר אותו בחזרה מקופל לתוך הכיסוי שלו.

* עיזים אוהבות לאכול חצאיות.

* מוזיקה קלאסית אולטימטיבית להרגעה בגיל חודשיים- שיר ערש מהמובייל שמעל למיטה.
מוזיקה קלאסית אולטימטיבית להרגעה בגיל שלוש וחצי- אוטו גלידה באמצע שומקום.

* מטרנה בבית- בתוך הקופסא. מטרנה בתיק הטיול, בסוף היום- בכל מקום, רק לא בקופסא.

* השינה הכי עמוקה וטובה של הילדים בטיול- אחרי 40 דקות של שמח באוטו ו"אמא, מתי נגיע" ובדיוק שתי דקות לפני שרוצים להתקפל מהאוטו ולצאת למסלול.
________________________________________________

ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי, החצי השני של הטיול (כאן אפשר לקרוא על החצי הראשון), עם מסלול כיפי במיוחד באזור הקריות- עין אפק.

אחרי שיצאנו לדרך עם כל הציוד ההכרחי בתיק (נצנצים שהילדה מסרבת להפרד מהם, דבוקת תמרים-שזיפים-אגוזים) הגענו ביום אביבי במיוחד לעין אפק. מסלול שאפשרי ביותר גם עם עגלות- רובו לגמרי נגיש.

גילינו מסלול שמתאים במיוחד למשפחות, בהליכה בשביל הביצה שאפשר לנו "ללכת על המים", ביקרנו בטחנת הקמח העתיקה והיפה שבמקום, שטיחים עצומים של פרחים, והאטרקציה הגדולה- ראינו המון ראשנים.

אמא, הראשן זה הבן של הצפרדדה?

כן.

אז אני יכולה לקחת אותו, שהוא יגדל ושתהיה לי צפרדדה בבית?
אני מבטיחה שאני אכבד אותו בקורנפלקס שלי.

________________________________________________

אחרי שסיימתי את התואר בהנדסת תיקים, שאפשר לי לארגן את הרכב עם העגלה של הקטן, מנשא של הגדולה, שני כסאות בטיחות ותיקים-תיקים-תיקים, הצלחנו- בנוסף לציוד- להכנס גם אנחנו ולנסוע, היום השישי לטיול, והפעם לאזור בית שאן.

היעד- גן גורו, אחת האטרקציות החביבות באזור עמק המעיינות, שבסופשבוע לרוב מלאה עד אפס מקום, וכשאנחנו הגענו באמצע השבוע- אפשר לומר שהערנו את הקופאית משינת הבוקר שלה.

אין חוכמות- שילוב של קנגורו'ס, תוכים שעפים לך מעל הראש ואוכלים לך מהיד ובתוספת השאלה האולטימטיבית האם ומתי העיזים יאכלו לך את החצאית, עשו את המקום הזה לחוויתי במיוחד.

גלי שקלה להמיר את הראשן המאומץ מאתמול בתוכי צבעוני שהתמקם לה על הכתף.

ואני? חלמתי על החיים הרגועים של ה"עצלן" שעל העץ.

ועוד המלצה מאותו היום- תצפית מכתף שאול, ומומלץ בשעות אחה"צ. יופי של מקום לקפה ומשהו טעים ליד, יופי של מקום לפריקת אנרגיות אחרונות של יום, ובעיקר- מקום התצפית האולטימטיבית בתקופה המתאימה של השנה (חורף-אביב) לראות את העבודה המדהימה של פטר וינר, אמן הציור בשדות ענק מקיבוץ מעוז חיים. איך הגדיר את זה? "העפרון שלי הוא הטרקטור", והוא עובד עם גידולי שדה שונים ומגוון של טכניקות חקלאיות כדי ליצור את העבודות שלו. לא פחות ממדהים.

תמונה מתוך האתר של פטר וינר- http://www.maoz.org.il/-----c8uy

________________________________________________

כמעט היום האחרון של הטיול, היעד- גבעת הרקפות בגלעד.

טוב- זה ממש לא מסלול לעגלות. פה שינסתי את מותני, התארגנתי עם ילד במנשא והכנתי את הילדה להליכה לגמרי נטולת "על הידיים".

הילדים עמדו בזה לגמרי בגבורה (בעיקר החמוד שקפצץ לו באושר על הגב שלי, שם במנשא), וכולנו נהנינו מפריחה יפיפיה של רקפות בורוד-לבן-סגול, שהיו בשיאן בתחילת מרץ.

מסלול קליל, מעגלי ונחמד של בערך קילומטר-שניים, בעלייה קצרה ומעט תלולה ואחר כך ירידה מעגלית מתונה.
במזג אוויר של תחילת האביב, זה לגמרי כיף גדול.

ההגעה לשם- אחרי קיבוץ גלעד, ממשיכים על הכביש עד שמגיעים לגבעת הרקפות (או, בשבת- עד שרואים המוני רכבים חונים). אגב, בתקופה הזו באזור העמק יש המון מקומות עם פריחה דומה- בשריד וביפעת, במגדל העמק- יש לא מעט מסלולים וחורשות שמאפשרים להנות מפריחה מקסימה של רקפות ופרחי אביב אחרים.

________________________________________________ 

מפה לשם, הגענו ליום השמיני והאחרון- ולמסלול "שביל אוהד-סובב נופית".

אחרי ארוחת בוקר גדולה ומפנקת עם כל החברים שהצטרפו באותה השבת לסיים איתנו את השבוע הזה, התחלנו מסלול מעגלי מקסים בישוב נופית, שרובו בדרך עפר נוחה וחלקו בשבילי עיזים. (וגם זה- לא מסלול לעגלות, למרות שהיו אתרי אינטרנט שכתבו שכן... למרבה המזל, העגלה של עומר הוכיחה את עצמה כ4X4 כשצריך).

ביום טוב הראות נפלאה, מהרי נצרת ועד עכו וחיפה. בהליכה רגועה מאד, זה מסלול של 3-4 שעות.

ילדים טיילנים יעשו אותו בקלות, ויהנו גם משיחות עם הרבה פרות שפוגשים בדרך, גם מהמוני פרחים (כמתבקש בעונה הזאת), ומפינות תצפית ותצוגות ארכיאולוגיות שמתוחזקות על ידי ילדי הישוב נופית. מומלץ מאד.

לארוחת צהרים באזור הזה, ההמלצה הדי קבועה שלי מזה שנים רבות- מסעדת אל-סולטאן בישוב זרזיר. אוכל ערבי מעולה, שעונה גם על גזרת הצ'יפסלט ושניצל לילדים, גם חומוס משובח וגם מנות ערביות טריות ומצויינות.

------------------------------------------------------------------------------

ויהי ערב ויהי ערב, יום שבת-  

אמא איילת:

שפוכה במיטה אחרי שמונה ימים של טיול.
עם ים של תיקים שמחכים להסתדר בארון (אבל בהחלט יחכו בסבלנות למחר).

ילדה אחת, בת שלוש וחצי:

מעירה את אמא בלחישה- אמא, אז לאן מחר אנחנו נוסעים לטייל?

מותק שלי, עכשיו תחכי איזו שנה...

מפה לשם, אכן כמעט עברה לה שנה והטיול השנתי הבא כבר מתגבש לו. שנה חמישית ברציפות (כפיים!). על הפרק אזור ירושלים+אילת בסביבות חודש מרץ. יהיה שווה השנה- וכמו בשנים קודמות, חברים מטיילים מוזמנים להיות איתי בקשר ולהצטרף.

בשמחות.

איילת