קום והתהלך בארץ 2016, חלק ראשון

שש תובנות לשמונה ימי טיול עם שני ילדים צעירים:

• הנדסת אוכל בזמן טיול-אוכלים כל מה שרוצים, אבל רצוי שהוא יהיה צ'יפס.
  ואם זה במקרה לא צ'יפס, אז כל דבר עם קטשופ.
  ובתנאי שיש גדר הפרדה בין הקטשופ לקציצות.
  וגם בין השניצל לפתיתים.
  ואמא, גלידה זאת ארוחת צהרים, נכון?
  נכון.
• מאחורי שיח, בשולי הנחל, על סולם גנבים מאולתר- מקומות הגיוניים וסבירים להחלפת חיתול בזמן טיול.
• ככל שהילד קטן יותר, ככה המשקל ש(אמא שלו תסחב) הוא יקח לטיול גדול יותר.
  חלוקה סבירה- 20% בגדים וציוד לטיול, 40% מוצצים, 40% מגבונים.
• הפתרון האולטימטיבי לכל סיטואציה אפשרית- חבילת מגבונים.
  אי אפשר להפסיד כשיש חבילת מגבונים בשלוף.
• שאלה שנשאלת באותה האינטונציה כבר חמישים שנה, על ידי ילדי כל העולם- אמא, מתי נגיע?
• קולות שאני מזהה גם מתוך שינה- של הבת שלי, של הבן שלי ושל עוזי חיטמן.
  אחרי הטיול הזה, יכולה לשיר כל אחד מהשירים של עוזי חיטמן גם מהסוף להתחלה, אם יהיה בזה צורך. 

                             --------------------------------------------------------------------

מסורת, זו מסורת, זו מסורת.
במשך שלוש שנים ברצף, מאז שגלי נולדה, התארגנו בפורמט משפחתי מצומצם, לרוב גם עם חברים שמתלווים בדרך, לטיול משפחתי בארץ.
תמיד באותו השבוע, אי שם בתחילת חודש מרץ, וככה מרוויחים גם מזג אוויר נפלא, גם המון ירוק בעיניים של אחרי החורף, וגם כל המקומות פנויים ורק מחכים למבקרים של אמצע השבוע- 

2013, בפעם הראשונה, עשרה ימים מערד שבדרום ועד תל דן שבצפון. עם ילדה בת שלושה חודשים במנשא פלוס כלב. אתם מוזמנים לקרוא על זה כאן.

(בתמונה- לאקי. משוכנע שראה משהו זז בים המלח).

ב-2014, הצפנו לשבוע. והארץ הנשקפת, שלך היא.

2015, למרות הסיטואציה, ובשיא הכוח והמרץ- שבוע בדרום, והיה נפלא.

2016, עם דקה ורבע של התלבטות, איך אני עושה את זה בתור המבוגר האחראי, שמונה ימי טיול עם ילדה בת שלוש ותינוק בן שנה וקצת.
אבל מסורת זו מסורת...

אם הייתי חושבת על זה יותר מדי, כנראה שמהרבה שיקולים הגיוניים הייתי מוותרת על זה בסוף, אבל כמו עוד הרבה דברים טובים וספונטניים- פשוט החלטתי שנוסעים. אז נוסעים...

רוב מה שבפוסט הזה-אפשר לתרגם גם לטיולים של יום או יומיים עם תינוקות בעגלות, וכמובן שיתאים גם לילדים מבוגרים יותר. יאללה, לדרך :-)

                               --------------------------------------------------------------------

ויהי ערב ויהי בוקר יום שבת-

את ההזנקה לשמונת הימים עשינו ביחד עם המחלקה שלי בעבודה, בטיול משפחות לשבת. היה חמים ושמשי, היתה ארוחת בוקר משובחת, והמסלול הנבחר- יער אלוני אבא. זה אחד משני מסלולים שעשינו בשבוע הזה שלא מתאימים לעגלת תינוקות, אז כדאי שיהיה מנשא זמין.

מדובר במסלול מעגלי של כ2-3 קילומטרים, ככה שבקלות משאירים רכב וחוזרים לאותה הנקודה.

מסלול מקסים- הרבה ירוק בעיניים- עצי אלון תבור עצומים, פרות שמטיילות בנחת, המון בלוטים וספלולים שהילדים יכולים לאסוף ולשחק בהם ופריחה בהמון צבעים, בתקופה הזו של השנה.

ואם יש כח אחרי המסלול- אפשר לשלב טיול גם בבית לחם הגלילית המקסימה, שנמצאת כמה קילומטרים ליד. סיבוב ברחוב הראשי של המושבה, עם חנויות בוטיקיות ואווירה רגועה. מי שקרא את "פונטנלה" של מאיר שלו, ירגיש בקלות בבית- עם תיאורי המושבות הטמפלריות והאלונים שמקיפים.

יום ראשון- יום של תבלינים וריחות, אוכל טוב והמון מזרקות...

אטרקציות בטיול לילדים עד גיל ארבע, בסדר עולה-

• מדרגות, וכמה שיותר.
• זה לא באמת משנה איפה נמצאים, כל עוד מעורבת במבה בסיפור.
• זה לא באמת משנה איפה נמצאים, כל עוד יש שם מים (ובעדיפות לבוץ).

יום ראשון, היום השני לטיול, בסימן זכרון יעקב, ורמת הנדיב. רמת הנדיב הוא אחד המקומות הכי מוצלחים בארץ לדעתי לטיול עם ילדים צעירים- מקום סופר נגיש ונוח, גינת תבלינים, מזרקה (ועוד מזרקה, ועוד מזרקה. אחלה אטרקציה). פורח וסופר מטופח.

העברנו שם, שלושתנו+סבתוש+חברה בוקר שלם בכיף. החל בארוחת בוקר בחורשה הצמודה, ריצות בהמוני המדרגות (עד שהצליחו להתיש את אמא), גינת תבלינים מטופחת, המון שבילים, ספסלים, וכמובן- המון מזרקות. ומי שלא ראה את גלי רצה ממזרקה אחת לאחרת, לא ראה שמחת ילדים מימיו :-)

בתמונה- שילוב מנצח: גלי+מזרקה+במבה.

צהרים- לשומרי כשרות, יש מסעדה חלבית וטובה בתוך רמת הנדיב, אנחנו בחרנו ללכת ל"דוריס קצבים" ונהנינו לא פחות.

משם- המשכנו לסיבוב קצר במדרחוב בזכרון יעקב (יש חניה חופשית בחניון בכניסה לרחוב)- סיבוב בחנויות הבוטיק בזכרון, קצת הסטוריה (ליד הרבה בתים ברחוב מסופר סיפורו של הבית... שווה לקרוא!), קפה באחד מבתי הקפה השלווים שברחוב- מה עוד צריך הבן אדם?

אגב- לאוהבי קפה איכותי, קפה קילימנג'רו במדרחוב בזכרון מומלץ (מהאוכל קצת פחות התלהבנו, הייחודיות שלהם היא בהמון סוגי תערובות קפה מכל העולם).

וביום שני מעט הדרמנו... תותים!

בלי ספק, ה-אטרקציה של הטיול שלנו מבחינת הילדים. גם תותים, גם שוקולד, גם להתלכלך בלי סוף וגם עבודות יצירה. גם היום, כמעט שנה אחרי, אני עדיין שומעת על התותים ו"אמא, מתי נסע לשם שוב?"

פתחנו את הבוקר ב"רוח שתות" בגן שמואל, אחרי סרט קצר כל אחד מאיתנו קיבל שתי קופסאות למילוי עצמי של תותים. גלי רצה בשמחה רבה בין שבילי התותים, קטפה ואכלה, צחקה והשתוללה- ובסוף, קיבלה מדבקות לקשט את קופסאות התותים, ו-לא פחות שווה- ארגנו שם פונדו תותים בשוקולד, שהיה פשוט כיף גדול. אני יכולה רק לתאר לעצמי שבשבתות די מלא שם, כשהיינו ביום שני היינו יחסית לבד, וזה היה ממש נחמד. מומלץ מאד לילדים, אנחנו ממש נהנינו.

מנוחה קצרה, ומשם לעתיקות קיסריה...

ממה נהנינו בקיסריה?

דשא, והמון- בגישת ה"בואו נוציא אנרגיות כדי שנישן טוב בלילה"- לרוץ למעלה. ולרוץ למטה. ושוב לרוץ למעלה.

ים וחול- בגישת ה"בואו נעביר את כל החול האפשרי מהים לאוטו"- לרוץ על החוף, להכנס למים, "אמא, הדג מדגדג אותי!", לאסוף חול, לזרוק אותו על אח שלך. ושוב לרוץ.

מסעדה- אבל אמא, יש פה צ'יפס?

והמבוגרים שבינינו נהנו גם מגלידה טובה על הטיילת, פסלים ועתיקות, ובריזה טובה מהים.

וואלה, כיף.

אחלה יום, שנגמר בשינה טובה טובה טובה...

חזרנו צפונה, ישנו בחיפה, ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי.

ביחד עם אחותי ועם חברה שהצטרפה, התארגנו לטיול בחיפה.

התחלנו בגנים הבהאיים, מה שבדיעבד התברר קצת כאכזבה... לפחות מהמיקום שאנחנו התחלנו, רוב השערים היו סגורים, ויכולנו לעלות רק חלקית. זה גם ממש לא מתאים לעגלות.

אבל היי, לפחות גלי קיבלה פרח מהגנן במקום :-)

המרנו את זה בטיול חביב לסטלה מאריס, חנינו באזור והתחלנו לרדת. הירידה מתאימה לעגלות רק עד לנקודה מסויימת, כשהשארנו את העגלה וירדנו עם עומר על הידיים עד למנזר הכרמליתי (מנזר סטלה מאריס). במהלך הירידה אפשר לראות מבנה לבן עם כיפה, שקצת מזכיר את נופי יוון- זו קפלת הלב הקדוש, שבעבר טחנו בה קמח אבל בהמשך שימשה כבית תפילה לכרמליתים. כשיורדים לנקודת התצפית, אפשר בקלות לשבת זמן ארוך ולהסתכל על הנוף- יש ראות נהדרת של חיפה והכרמל.

בסטלה מאריס אפשר גם לעלות על הרכבל של חיפה.

ארוחת צהרים, הפתיעה לטובה- בקפה "מנדרין" בקסטרא, היה אוכל חביב ביותר עם מגוון רחב לילדים. נהנינו.

                             --------------------------------------------------------------------

ארבעה ימים מתוך שמונה, סיכום ביניים:

• לפעמים מקומות שווים נמצאים ממש מתחת לאף. אם זה רמת הנדיב, סטלה מאריס או עתיקות קיסריה. ילדים צריכים בעיקר מקומות שאפשר לרוץ בהם, לטבול בהם ולהתלכלך בהם.
• היתה לי תכנית שאפתנית לעשות שני טיולים בכל יום.
  פחחח... אז תכננתי.
  בפועל- בימים שהיו קלים יותר זה התאפשר (כמו רוח שתות+קיסריה), אבל עדיף לבנות על טיול אחד ליום ולא יותר מזה.
• כיף שיש משפחה וחברים שזורמים עם הרעיונות שלנו ומטיילים איתנו- וזה פשוט כיף בהרבה לטייל בעיניי באמצע השבוע, כשאפשר לטייל ברוגע, לקשקש בכיף, הכל פנוי ומזג האוויר מצויין.
• למשפחות מטיילות (או לכאלו שבונים על הטייטל משפחות מטיילות)- ממליצה מאד לעשות את כרטיס "שמורות הטבע והגנים", אחרי שניים-שלושה ביקורים מחזירים את עלות הכרטיס ויש גם לא מעט פעילויות שוות בשבתות.

ארבעה ימים מתוך שמונה, סיכום ביניים של גלי:

אמא, מתי הולכים שוב לתותים?

תגובות, כמו תמיד, מתקבלות בשמחה. והמשך יבוא...