שלום לך ארץ נהדרת (חלק ראשון)

חיידק הטיולים הכה בשנית (או בעשירית, מי סופר?)

קראוון גדול, קילומטרים על קילומטרים בארצות הברית (או באוסטרליה), אבא, אמא וילדה. זה היה התכנון המקורי, אי שם לפני חופשת הלידה. בגיל שלושה שבועות לילדה כבר היה דרכון (תזהה את עצמה כשתהיה בת חמש? לא בטוח). מפה לשם זה לא הסתדר וארצות הברית  כבר לא חכתה לנו, ואז עלה רעיון חדש:

---

בעל יקר, רואה משחק כדורגל בטלויזיה.

תגיד, מה אתה אומר לעשות טיול חוצה ארץ ישראל? (הזמן הכי טוב לעניין אותו בג`וקים שלי, הוא כשיש משחק כדורגל, אין ספק)

בסדר. התכנון עליך.

---

רק הייתי צריכה את האור הירוק הזה כדי להתחיל לתכנן...

תשעה ימים מים המלח ועד לרמת הגולן, עם שני אתגרים חדשים- כלב (על תקן כלב נובח, גם מושך) ותינוקת (על תקן- פספוסית בת ארבעה חודשים). שיהיה מקום שהכלב יוכל לישון איתנו. שלא יהיו טיולים ארוכים מדי, כדי שהקטנה לא תתעייף. שיהיה קצת נוף אורבני, ירוק בעיניים למיטיבי לכת, הרבה אוכל למיטיבי לסת...

למעשה, טיול עם תינוקת בת ארבעה חודשים וכלב (בן שנתיים, אבל עם מנטליות של ארבעה חודשים), דורש הבנה מעמיקה של הסיטואציות הבאות:

• תינוקת עם עיניים מטושטשות- אני הולכת להרדם לכם במנשא, תלכו לאן שאתם רוצים, זה בסדר מבחינתי.


• הפסקת חיוכים זמנית ופרצוף רציני- הכינו את החיתול, מפגע בדרך.


• בכי, מתחיל רציף והופך למקווקו- כדאי לכם מאד שיהיה אוכל בסביבה. ועכשיו.


• כלב מחייך, שאריות דשא מבצבצות מהפה- בדיוק סיימתי לאכול קצת, תכינו את הסדין במושב הקדמי לכביסה.


• כלב פורץ בשעטה קדימה- בדיוק ראיתי אויב פוטנציאלי (לרוב, יונה), אני בחזית להגן על כל מי שצריך. גם אם זה אומר שאני סוחב אתכם, חיילי הנאמנים, אחרי עם החגורה שלי.

ולטובת מי שמתכנן:

טיול בפסח - עם תינוקות או ילדים - עם כלבים (או חתולים, או איגואנות מחמד) - כל התשובות נכונות,

שמחה לנדב כמה טיפים ורעיונות למסלולים ומקומות כדאיים לביקור, כשבמקומות הרלוונטיים מצורפים גם קישורים. כל המסעדות והמקומות שרשומים כאן הם ידידותיים לכלבים, אלא אם כן צויין אחרת, או, לכל הפחות- מסעדות שמאפשרות לשבת עם הכלבים בחלקן החיצוני.

כמה טיפים כלליים-

• לטייל עם כלבים- יש אתר מצויין בשם "ארצה", שמרכז מסלולי טיולים, מסעדות, לינה וכו` שמאפשרים בילוי עם כלבים. שאבתי משם המון מידע ועזרה.


• מסלולי טיולים- יש שלושה אתרים נהדרים שאני עובדת איתם המון בשנים האחרונות- טיולי, אתר הטיולים של משרד החינוך, ואתר הטיולים של הצופים. בכולם יש אפשרות לסנן לפי קריטריונים מסויימים (חובבי לכת או טיול משפחות, אזור בארץ וכו`). משהו שמאד חשוב לשים לב אליו בטיולים הוא בדיקה האם המסלול הוא מעגלי או אורכי (אם הוא אורכי, יש צורך להקפיץ רכבים לסוף המסלול- אפשרי אבל דורש הערכות של יותר מרכב אחד).


• טיול עם תינוקות- תינוקות בני 4-5 חודשים זה גיל מצויין מבחינת יכולת הטיול, שבגדול בעיקר דורשת שהמסלולים לא יהיו ארוכים מדי וזמן כמובן לטיפול בצרכי התינוק. מיותר לציין שחשוב להקפיד אפילו יותר על אוכל (הנקה או בקבוק) כדי לספק את כמות הנוזלים הרצוייה לתינוק.


•  כרטיס מנוי לשמורות הטבע והגנים- למשפחה מטיילת, מומלץ בחום. עשינו מנוי כזה וכבר השבוע החזרנו את עלות המנוי... נכנסנו בכיף לגנים הלאומיים ושמורות הטבע המקסימים בארץ, רובן הגדול מאד מתוחזק, מטופח ועם הסברים מתאימים. כיף גדול!


• אם מתאפשר, כל כך הרבה יותר כיף לטייל בעיניי באמצע השבוע מאשר בסופו. הרבה פחות עמוס במבקרים, פחות פקוק בכבישים, מקומות לינה ואטרקציות הרבה פעמים יקרים פחות.

ואחרי תשעה ימים של טיול מים המלח ועד רמת הגולן, יכולה לומר בלי טיפת ציניות- יש לנו ארץ נהדרת...
כזה מגוון של נופים- נוף אורבני כמו גם נופי טבע ועתיקות, יערות מקסימים, המון מים ופריחה, ולא פחות חשוב- אנשים טובים באמצע הדרך- אין בשום מקום אחר בעולם :-)

מוכנים? יוצאים לדרך...

---

וים המוות הכחול בלאט ינוע

וממעל עננה קטנה תשוט

עץ האשל בדממה יזוע

וכל קו בחול יפה חרוט.

היום הראשון למסע, מעמיסים את פקלאותינו, טפינו וכלבנו ויוצאים לדרך. על הפרק- תל ערד וים המלח. קצת לפני זה, עצירה קלה ב"קפה לולה" בבאר שבע, שם נתקלנו בשתי ארוחות בוקר שוות ביותר, חיוך וקערת מים ללאקי. ממוקם בעיר העתיקה ברחוב סמילנסקי, ובתור באר-שבעית לשעבר, היה לי ממש נחמד לראות שוב את הרחוב החביב הזה. משם המשכנו לתל ערד- שהשתמר ושוחזר בצורה נהדרת. המון פריחה, הרבה עתיקות, כרגיל- יונים אויבות+לאקי שהזהיר אותנו חזור והזהר, ושמש נעימה.

משם ממשיכים לים המלח, השייח` מקדימה בעוד אנחנו כולנו מכווצים מאחור.

נסענו לכיוון נווה זוהר בחלקו הדרומי של ים המלח, ונתקלנו בשקט מדהים וים קסום. בשלב הזה לאקי, נאמן לדרכו, נשאר דרוך והיה בטוח שראה משהו זז בתוך הים (?) נביחות מרובות הרחיקו את האויב האכזר, והשקט שב למסלולו....

בדקנו גם את עקומת הלמידה של הכלב. ככלב חובב ים, עם נסיון טוב מהכנרת, הוא נכנס בשעטה פנימה וכמובן שניסה לשתות את המים. פרצוף של "איכס" ויציאה החוצה, לא מנעו ממנו לנסות שוב ולטעום, אולי הפעם זה ישתנה... לא נרשמה הצלחה גדולה בתהליך הלמידה.

מכאן, עייפים אך מרוצים, חזרנו לבית ההורים בדרום (נמצא יתרון בכך שיש לנו הורים גם בדרום וגם בצפון), וצנחנו לישון.

ספרי איילת אהבים
על מה כיסית ראשך צעיף סגול
על מה ריסייך עצובים
וצווארך שחוח כגבעול.

היום השני החל בחגיגת יום הולדת לבן של חברים, בשמורת פורה בדרום. זה מה שנקרא, הרבה פעמים דברים טובים נמצאים מתחת לאף... כמה קילומטרים מביתם של הוריי, נמצאת השמורה המקסימה, עם פריחה עצומה בתקופה הזו. מסלול נהדר לכלבים, לילדים ולהורים עם מנשאים, וקל מאד לעצור ולמצוא נקודות רגועות ושלוות לפיקניק. הנה הצעה למסלול אפשרי.

היצפנו קצת לעמק האלה והרי ירושלים, שם הבנו שאנחנו לא היחידים שחושבים לנצל את השבת היפה הזו לטיולים...

הגענו לתל שוכה והתחלנו לטפס.

צעיפי התורמוסים הסגולים שכיסו את כל התל,היו מקסימים. החלטנו להפוך חסרון ליתרון- לאקי, שלא שמע על הפתגם הידוע "כלב נובח- לא מושך", התגלה כאפקטיבי ביותר בעליות, ולטובת העייפים והמותשים הפך לכלב מזחלות לכמה רגעים וסחב אותנו עד למעלה. אפשרי בהחלט גם לילדים צעירים שאוהבים ללכת (משהו כמו 10-15 דקות עלייה למעלה וירידה דומה למטה בחזרה לרכב).

על ארוחת הצהרים לצערי אני לא ממש יכולה להמליץ- הגענו לפסטיבל האוכל במטה יהודה, שם בין אטרקציות כאלו ואחרות, פתחו אנשים את ביתם לאוכל כפרי ומקומי. לא מאד נהנינו מהארוחה, אבל בגלל שמדובר בעסק קטן, אני מעדיפה שלא לציין שמות ולקוות שזו היתה "נפילה" חד פעמית... עם זאת, אני בטוחה שהפסטיבל אירח כמות יפה של אמנים ומבשלים שהנעימו את זמנם של הבאים (והיו הרבה כאלו שבאו).

השחפים על המזח כבר עפו
והים השתתק ונדם.
זוהי יפו, ילדה, זוהי יפו
שחודרת - כמו יין - לדם...

היום השלישי והאורבני של הטיול, התרכז בפופיק של המדינה- יפו, תל-אביב וגם קצת הרצליה.

התחלנו את היום (היחיד שהיה "נטול לאקי") בארוחת בוקר משובחת בקפה מיקאסה בגליל ים. גליל ים זה פלא בפני עצמו, נוסעים במקום הכי מרכזי בארץ- אזור נתיבי איילון, מחלף הסירה, בתים רבי קומות של הרצליה- ופתאום- קיבוץ, ככה באמצע העיר... שקשוקה מצויינת פתחה לנו את היום.

משם לתערוכה המדוברת של ון-גוך במרכז הירידים בתל אביב- אולי כי באתי עם ציפיות גבוהות, קצת התאכזבתי. מדובר בחלל אחד, ענק שבו מוצגות היצירות על הקירות, בתוספת מוזיקה מתאימה וציטוטים של האמן- אנחנו מיצינו אחרי 20-30 דקות את התערוכה. (ואגב, זו תערוכה שאפשר בקלות לקנות כרטיסים של 1+1 או בהנחה דרך כרטיסי האשראי או ועדים).

נסענו ליפו המקסימה, ואוויר הנמל כבר השרה רוגע. הנמל חודש ושופץ, טיילנו על המזח, נהנינו לראות אנשים שלווים זורקים חכה, עוצרים לרגע מהמרוץ היום-יומי (או שבעצם, זה היום יום שלהם?) וחיים על המסלול הרגוע. הרבה שמש, ריח מלוח של ים, גלידה שווה ואנשים שמתחרדנים להם בשמש היפואית, עם קפה וארוחת בוקר לרקע הנמל...

ארוחת צהרים קלילה על המזח של הרצליה ומסאג` מפנק לסיום היום השלישי, וחזרה הביתה באזור השרון לחניית לילה- ולהצפין למחרת!

קח מקל, קח תרמיל,
בוא איתי אל הגליל,
בוא איתי ביום אביב
נהלך סביב, סביב.

על הדשא הצומח לו ברגבה
ומוריק ביחיעם.
כי הדשא, כאן הדשא,
כאן הדשא, כאן הדשא עד עולם.

ושוב ארזנו פקלאותינו, הפעם צפונה לאזור הגליל הירוק...

אבל קצת לפני שהגענו לגשר הזיו, ביום הרביעי, פתחנו בארוחת בוקר בעין השופט. מקום שנראה כל כך שונה באמצע השבוע מאשר בסופו... אחד המסלולים היפים, המשולטים והמסודרים שנתקלנו בהם בארצנו הקטנטונת, ובאמצע השבוע היה פשוט תענוג למצוא פינה ליד הנחל ולשבת עם ארוחת בוקר טובה.

המסלול מעגלי, הפריחה נהדרת והשנה במיוחד- היתה זרימת מים מופלאה. רוב המסלול (אם לא כולו) מסודר עם "דקים" נוחים להליכה (שמאפשרים לדעתי, גם טיול בכסא גלגלים או עגלות). יש המון פינות קטנות ורומנטיות (עד כמה שאפשר לחשוב על רומנטיקה כשמטיילים באמצע היום עם תינוקת וכלב...) שמאפשרות ישיבה ברוגע והנאה מהנוף.

נסיעה צפונה צפונה, ברכב מתנגנים להם שירים עבריים יפים (קצת השכלה מוזיקלית לילדה), ונוחתים במבצר יחיעם. בתור מישהי שהיא לא חובבת עתיקות גדולה (תמיד מעדיפה נוף ירוק בעיניים), זה אחד המקומות היפים והמרשימים שנתקלתי בהם. מדובר במבצר שנבנה על ידי דאהר אל-עומר באמצע המאה ה-18, ונמצא בגליל המערבי. המקום שימש גם כמקום מושבם של בני הקיבוץ, ואפשר לראות באתר גם את עמדות המגינים המשוחזרות ששמשו את בני הקיבוץ בזמן מלחמת העצמאות.

משם, אפשר לרדת לנחל יחיעם. אנחנו דגמנו את הנחל, ירדנו קצת ועלינו כי היה מסובך בהרכב איתו הגענו, אבל בהחלט נראה כמו מסלול שכדאי ונחמד לטייל בו, בטח בתקופה הזו בה כולו פורח עם חרציות, תורמוסים והרבה פרחי בר וירוק בעיניים.

ארוחת צהרים קלילה במסעדה מקומית, ומשם לגשר הזיו- כאן מגיעה המלצה חמה חמה על "מלונות המטיילים" (ככה נקראים) בגליל- ויש שלושה מהם, בגשר הזיו, במלכיה ובאילון. אנחנו שהינו בשניים הראשונים, ויש לנו בעיקר מילים טובות לומר-  על המיקום המעולה, הרצון הטוב של הצוות לעזור ולייעץ, ארוחות בוקר נהדרות (שמגיעות בסלסלה עד לחדר), ידידותיים לכלבים (במלכיה אמרו לנו שאם היו יודעים שהכלב בא איתנו, היו דואגים לו גם לארוחה...). החדרים מסודרים ונקיים, הערסלים והנדנדות הקיבוציים הם בונוס נהדר, והמחיר שווה לכל נפש. מאד נהנינו!

לארוחה קלה לערב (או לצהרים)- הלכנו בעקבות המלצות למסעדת הארזים בשלומי- מסעדה לבנונית ותיקה, עם בשרים, סלטים גליליים וחומוס משובח. ארוחה משתלמת ומצוינת של כמות יפה של סלטים, אורז עם בשר וחומוס מצויין עלתה כחמישים ש"ח, לקחנו את האוכל איתנו למלון, ומאד נהנינו ממנו.

על יער עבות וכמו-אירופאי בגליל, פרות באחו, כפר אמנים קטן ומקסים, גבינות ומכשפות- בחלקו השני של הפוסט, בקרוב מאד...

מוזמנים להשאיר תגובות, שאדע שבאתם לבקר כאן :-)

חג פסח שמח לכולם!

איילת