יום חמישי, 28 במרץ 2013

שלום לך ארץ נהדרת (חלק שני)

 

המשך הפוסט הקודם- תשעה ימים מים המלח ועד לרמת הגולן, של זוג הורים, תינוקת וכלב, עברו להם ארבעה ימים, ומתחיל חלקו השני של הטיול...






עם השמש הזורחת בחניתה
ושוקעת באכזיב.
כי השמש, כן השמש,
כאן השמש, כאן השמש לא תכזיב.
(להקת פיקוד צפון)


ויהי ערב, ויהי בוקר יום שלישי (פעמיים כי טוב).
איזה כיף. חופש. אפשר לישון, אפשר לנוח.
לק מהכלב בשבע בבוקר- הוא רוצה לצאת לטיול.
פעיות, הולכות ומתגברות, מצד הקטנה- שכבר רעבה אחרי שישנה כל כך טוב בלילה (משתלם לעייף אותה בטיולים רגליים... הרגליים הן שלנו, כמובן)
נגמרה שנת הלילה, פותחים את הדלת- ומקבלים סלסלה עם אוכל מפנק- בגט (אם למישהו היה ספקות, קראו לו גם בשמו), סלטים וגבינות, שתייה... כמה כיף להתחיל את היום.

טיול בארץ ישראל
היום הזה מתוכנן להיות עצל יותר, מסלול קצרצר, קצת ים, ולחזור לנוח קצת במלון.


בדקנו מה יש באזור, ומצאנו מסלול שפורט רק באתר הטיולים של משרד החינוך ולא בשום מקום אחר. אפילו בגשר הזיו הסמוכה, לא הכירו את המסלול. הקורא הנבון היה אומר "כאן חשדנו", אבל לא- החלטנו לנסות אותו בכל זאת... נסיעה קצרה לקיבוץ מצובה, שם אמור היה להתחיל ולהסתיים המסלול- מסלול הר פורח... ההר אכן פורח, התחלנו ללכת, נהנינו מהאביב, שחררנו את הנצרה (והכלב, כמו קליע, ישר רץ קדימה).

טיול בארץ ישראל


א-מה-מה- אחרי המטר-שניים הראשונים, סימוני שבילים- אין... כנראה שמדובר במסלול ישן או לא מתוחזק, וככה אחרי חצי שעה של הליכה, הבנו שאנחנו כנראה לא בכיוון וחזרנו על עקבותינו. ובכל זאת, היה יפה, פורח ושמח. ולמרות הכל, מאמינה שתמיד עדיף ללכת במסלולים מסומנים במקום לנסות, עם תינוקת וכלב, הרפתקאות חדשות.
נאמנים לתכנונינו, המשכנו לחוף אכזיב (החוף הלא מסודר, לחוף המסודר מסתבר שאסור להכנס עם כלבים). לאקי, כהרגלו, ממשיך וממשיך לנסות לטעום מי ים, ורץ מבסוט על החוף. כאן השמש לא תכזיב...

טיול בארץ ישראל
וכמו תמיד, ים עושה חשק לאוכל, ואם להיות יותר ספציפיים- חשק לחומוס.
מסתבר שיש בגשר הזיו חומוסייה בשם ג`ה- מוס.
החומוסיה הכי קיבוצית שאתם יכולים להעלות על דעתכם. ספות בחוץ, אוויר טוב, וכל הזמן שבעולם.







מגיעים ומתיישבים. ומחכים.


נכנסים פנימה, לא ראינו תפריט כתוב, בחור חביב שואל מה אנחנו רוצים.
חומוס יש? יש.
קראנו באיזשהו מקום שיש לכם גם טאלי.
וואלה, כן, יש לנו גם טאלי :-)





יושבים ברוגע, שלושה אנשים וכלב, ספה ענקית, שולחן קטנטן באמצע, ומנגבים חומוס. מה עוד צריך הבן-אדם?
שנ"צ (שינ שן שנ"צ, כי יהודי מאמין חייב לשנוץ), מפגש מהנה עם חברים בערב, ומשנסים מותניים ליום רביעי...

את הפרחים לצרור היא תלקט לה
ובשבילים המתכסים בטל
אל אמא היא נחפזת וקוראת לה:
הביטי מה הבאתי לך בסל!


כלניות, כלניות,
כלניות אדמדמות אדמוניות
כלניות, כלניות,
כלניות מטוללות חינניות.

(שושנה דמארי)
יום רביעי- אמור להיות יום מגוון בנופיו, גם עתיקות, גם יער קסום ואירופאי, קצת נוף עירוני והמבורגר משובח לקינוח...
אחרי טיול קצרצר בעתיקות ברעם- בית הכנסת העתיק (והגן הלאומי הקטן ביותר שהיינו בו- למעשה, חוץ מבית הכנסת עצמו, אין שם הרבה מה לראות...) המשכנו למסלול היפה ביותר שטיילנו בו בשנים האחרונות- יער ברעם- מסלול נהדר ומעגלי של כארבעה קילומטרים.



המסלול נראה ממש כמו נלקח מסיפור אגדות- עצי אלון עצומים ועתיקים, בולדרים של אבנים שמרצפים את המסלול, פריחה (והמון ממנה)- כלניות, קיסוסית, חרציות, ובחורף עצמו- נכתב שיש 80 סוגי פטריות (חלקן רעילות, אז זהירות נדרשת...)


הולכים בחורש, מפעם לפעם מבצבצות להן קרני אור (תמונות נהדרות יוצאות שם, ביער הזה...), פרות אוכלות עשב בשלווה (עד שהגיבור הגדול החליט להרוס את האידיליה, לנבוח ולנבוח. במזל הוא לא יצא משם עם איזו בעיטה "פרתית").

המסורת מספרת גם ששם נקברו עצמותיהם של מרדכי היהודי ואסתר המלכה.
בקיצור- מומלץ, מומלץ, מומלץ! לא מסלול מאד טריוויאלי לילדים צעירים, אבל כן יכול להתאים למשפחות מנוסות בטיול שהולכות עם מנשא, ובטח לילדים בוגרים ומעלה. (ההתחלה-400-500 מטר ראשונים מעט קשים, בירידה, ההמשך קל ונעים).
אחרי מסלול כזה מופלא, המשכנו למקום מופלא לא פחות- ראש פינה, שתמיד משרה עלינו אווירה נעימה. הרעב כבר נתן את אותותיו, אז פצחנו בהמבורגר נהדר וותיק- עמבורגר, שמומלץ בחום, ומשם הסתובבנו במושבה, בחלקה העתיק. קחו בחשבון שראש פינה מאד הררית, ויש שם לא מעט טיפוס... חלקה העתיק של המושבה מקסים, מרוצף כולו באבנים, ואתה לגמרי נזרק 100 שנים לאחור. המלצה אחרונה לראש פינה- כדאי מאד לעלות למצפה שגב (שהוקם לזכרו של נמרוד שגב ז"ל, שנהרג במלחמת לבנון השנייה), שצופה על המראות היפים של עמק החולה ורמת הגולן. השקט והרוגע ממכרים.



באותו הלילה ישנו במלכיה, מלון המטיילים השני והנהדר, שכל כך נהנינו בו ומקווים עוד לחזור.

ממממים מים מים מים
(הילד רובי, העולם הערב)

היה חורף? היה בהחלט, והזדמנות מצויינת להצפין עוד קצת ולראות את הזרימות המרשימות של נחלי הצפון. בתפריט- החצבאני, ותל דן.
ממשיכים לנסוע צפונה, לאקי מבסוט כי הבטחנו לו מים מתוקים הפעם. החצבאני נהדר כרגיל, נכנסים למים וטובלים רגליים, המפל מאחורינו והמון ירוק לפנינו...


 

משם לתל דן: אם יער ברעם היה יער הפלאות, תל דן היא ארץ המעיינות המופלאים- עצים גבוהים שמאפשרים קרירות תמידית, מים בהמוניהם, כמעט בלי סוף, העץ של פו (עוד נגיע אליו) טחנות קמח, שרידי עיר כנענית עתיקה, ואלה סורית אחת גדולה... בכניסה לאתר אפשר לבחור ללכת באחד מארבעה מסלולים, כשהקצר שבהם מתאים גם לנכים בכסאות גלגלים או לעגלות.


בוחרים באחד מהמסלולים הארוכים יותר,לאקי מאושר וקופץ מבולדר לבולדר במים, טועם מהמים (הפעם הם מתוקים, כמובטח), כל שביל מוביל לפינה קסומה אחרת- זרימת מים אדירה במקום אחד, ובולען מים בפינה אחרת. שלט אחד מוביל לטחנת קמח עתיקה ויפה, שלט אחר מוביל למצפור מקסים ובו אלה סורית ענקית, שמצלה כמעט על כל השטח. מקום נהדר למנוחה ולתמונות.... שלט נוסף בדרך מוליך אותנו לפינה קסומה נוספת, העץ של פו- גזע עץ חלול, שכדי להשלים את התמונה רק חסרה דמותו של פו הדב שמחפשת את הדבש בתוכו. מקום נהדר לילדים (ומבוגרים) עם הרבה דמיון...


ומתל-דן- לקלעת נמרוד, מבצר יפה ומרשים, אבל אחרי יום ארוך, חם ומעייף- מה שיותר רצינו היה לאכול... אז אחרי סיור זריז במבצר, המשכנו לקסם האחרון לאותו היום- ארוחה משובחת בקדירת המכשפה והחלבן בנמרוד. גבינות צאן מצויינות, מכשפות תלויות מהתקרה, מלוות את הארוחה, ועם קדירות שנקראות "קדירת המזל של מכשפת ההר המושלג" או "הקדרה האגדית של מכשפת הר קטה"- שמלוות בהרבה בשר, יין, וירקות שבושלו בישול ארוך ארוך קשה לטעות... נהנינו ממש, והנוף הוא פרייסלס.


כאן ביתי, אל מול גולן
עטור מטע וכרם,
כי אני נולדתי כאן
עם עץ הצאלון.

(אריק איינשטיין)
יום שישי, היום הכמעט אחרון, תוכנן להיות מטוייל מעט אחרת, אבל השרב הגדול שינה לנו את התכניות. ויתרנו על הטיולים הרגליים, בחרנו בכיוון אמנותי יותר, ונסענו לאניעם- כפר אמנים קטן ומקסים ברמת הגולן. כבר כשמגיעים בכפר, מרגישים שהדרכון נמסר ביבשת אחרת- ריח אירופאי, שדרה קטנה ומתוקה, מלאה בחנויות אמנות יפות וצבעוניות, חנויות תבלינים, פנסי רחוב, ספסלים- ואנשים שיושבים, כשיש להם את כל הזמן שבעולם. כל חלון פותח הזדמנות לראות עוד צבעים ועוד ריחות, החל מאמניות בדים, קרמיקאיות, צורפים ואמני תבלינים למיניהם. מקסים ומענג!



וזה השלב שבו התחלנו להדרים בחזרה... עם עצירת ביניים בקיבוץ של בעלי היקר, וארוחת צהרים ב"קפה לואיז" בקריית טבעון- בית קפה מסעדה עם מנות מצוינות- התפנקנו עם שייק מלא בפירות וירקות, אכלתי את המנה הכי מוצלחת שלהם בעיניי- קדאיף גבינות- מנה מצויינת של שערות קדאיף עם המון גבינת עיזים, צזיקי ותרד (נראה לי שזה אשכרה רק דברים שאני אוהבת, במנה אחת..) והלכנו לישון שנ"צ בקיבוץ...
באה מנוחה ליגע
ומרגוע לעמל.
לילה חיוור משתרע
על שדות עמק יזרעאל.
טל מלמטה ולבנה מעל,
מבית אלפא עד נהלל.


(הפרברים)
את העמק למדתי להכיר בעיקר אחרי שהכרתי את בעלי היקר, שגר עם משפחתו בקיבוץ גבת, וככה הגעתי ממצב של להיות באזור פעם בשנתיים-שלוש (במקרה הטוב) לכל שבוע, בשנה הראשונה שבה הכרנו. ה"דשא-של-החדר-אוכל", פסל זייד, החומוס בזרזיר בשישי בצהרים, משפחה ואנשים טובים של העמק, הדרך היפה עד לקיבוץ- אלו הן התמונות שעולות לי בראש כשאני חושבת על עמק יזרעאל. רצינו לסיים ולהכיר לגלי את האזור שבו אבא גדל, ונסענו ל"אלוני אבא"- חורשה נהדרת ופורחת באזור טבעון ובית לחם הגלילית. המסלול הוא מעגלי וקצר (כ-2 קילומטרים), ואפשר בקלות לטייל עם תינוק ומנשא או ילדים מטיילים. גם שם, הרגשה של מקום אחר... פרות רועות בשטחים גדולים ופתוחים (ואחד לאקי, שמפר את השלווה), רקפות בין הסלעים, המון פריחה יפיפיה ובעיקר- ירוק בעיניים...

טיול בארץ ישראל


(בתמונה- לאקי מסמן, גם פה, טריטוריה. למעשה, אחרי הטיול הזה כל הארץ היא כבר שלו... :-) )

באופן מפתיע, לא היו הרבה אנשים והיה תענוג לסיים את הטיול בשבת נעימה ובמסלול כל כך מקסים. אגב, למי שרוצה ויש זמן- כדאי מאד לבקר בבית לחם הגלילית או באלוני אבא, שתי מושבות סמוכות שיש להן לא רק היסטוריה מעניינת (מושבות שבנו קבוצת הטמפלרים), אלא גם הרבה "נוף" אדריכלי בצורת בתים ותיקים ויפיפיים ומדרכות רחבות. סיימנו את הטיול, מרוצים (אך מאד עייפים...) בחוות דרך התבלינים שבבית לחם הגלילית, ספגנו קצת ריחות, קנינו קצת טעמים וריחות הביתה, והתחלנו לנחות, בחזרה לשגרה...







אם לסכם את תשעת הימים האלו- לוקחים מים, מוסיפים הרבה ירוק בעיניים, קמצוץ תבלינים וריחות, קצת מבנים ארכיאולוגים, עצים גבוהי צמרת, אחד כלב, אחת ילדה, שני הורים ועשר זוגות רגליים- אחלה טיול שבעולם, בריכוז מצויין של כל מה שיש לארץ שלנו להציע.
אם למישהו יש שאלות, או שרוצה להתייעץ לגבי אחד המסלולים או ההמלצות- יותר מאשמח לעזור כאן או במסרים. כאמור, כל המסלולים, הגנים הלאומיים והמסעדות- אלא אם כן צויין אחרת- מתאימים גם לתינוקות במנשא וגם לכלבים.
ולקורא א., הידוע בשם "בעלי היקר"- תודה על הרוח הספורטיבית והטיולית, לשנה הבאה באוסטרליה הבנויה...

יום רביעי, 20 במרץ 2013

שלום לך ארץ נהדרת (חלק ראשון)

חיידק הטיולים הכה בשנית (או בעשירית, מי סופר?)


קראוון גדול, קילומטרים על קילומטרים בארצות הברית (או באוסטרליה), אבא, אמא וילדה. זה היה התכנון המקורי, אי שם לפני חופשת הלידה. בגיל שלושה שבועות לילדה כבר היה דרכון (תזהה את עצמה כשתהיה בת חמש? לא בטוח). מפה לשם זה לא הסתדר וארצות הברית  כבר לא חכתה לנו, ואז עלה רעיון חדש:






בעל יקר, רואה משחק כדורגל בטלויזיה.


תגיד, מה אתה אומר לעשות טיול חוצה ארץ ישראל? (הזמן הכי טוב לעניין אותו בג`וקים שלי, הוא כשיש משחק כדורגל, אין ספק)


בסדר. התכנון עליך.






רק הייתי צריכה את האור הירוק הזה כדי להתחיל לתכנן...


תשעה ימים מים המלח ועד לרמת הגולן, עם שני אתגרים חדשים- כלב (על תקן כלב נובח, גם מושך) ותינוקת (על תקן- פספוסית בת ארבעה חודשים). שיהיה מקום שהכלב יוכל לישון איתנו. שלא יהיו טיולים ארוכים מדי, כדי שהקטנה לא תתעייף. שיהיה קצת נוף אורבני, ירוק בעיניים למיטיבי לכת, הרבה אוכל למיטיבי לסת...


למעשה, טיול עם תינוקת בת ארבעה חודשים וכלב (בן שנתיים, אבל עם מנטליות של ארבעה חודשים), דורש הבנה מעמיקה של הסיטואציות הבאות:




  • תינוקת עם עיניים מטושטשות- אני הולכת להרדם לכם במנשא, תלכו לאן שאתם רוצים, זה בסדר מבחינתי.

  • הפסקת חיוכים זמנית ופרצוף רציני- הכינו את החיתול, מפגע בדרך.

  • בכי, מתחיל רציף והופך למקווקו- כדאי לכם מאד שיהיה אוכל בסביבה. ועכשיו.

  • כלב מחייך, שאריות דשא מבצבצות מהפה- בדיוק סיימתי לאכול קצת, תכינו את הסדין במושב הקדמי לכביסה.

  • כלב פורץ בשעטה קדימה- בדיוק ראיתי אויב פוטנציאלי (לרוב, יונה), אני בחזית להגן על כל מי שצריך. גם אם זה אומר שאני סוחב אתכם, חיילי הנאמנים, אחרי עם החגורה שלי.


ולטובת מי שמתכנן:


טיול בפסח - עם תינוקות או ילדים - עם כלבים (או חתולים, או איגואנות מחמד) - כל התשובות נכונות,


שמחה לנדב כמה טיפים ורעיונות למסלולים ומקומות כדאיים לביקור, כשבמקומות הרלוונטיים מצורפים גם קישורים. כל המסעדות והמקומות שרשומים כאן הם ידידותיים לכלבים, אלא אם כן צויין אחרת, או, לכל הפחות- מסעדות שמאפשרות לשבת עם הכלבים בחלקן החיצוני.


כמה טיפים כלליים-




  • לטייל עם כלבים- יש אתר מצויין בשם "ארצה", שמרכז מסלולי טיולים, מסעדות, לינה וכו` שמאפשרים בילוי עם כלבים. שאבתי משם המון מידע ועזרה.

  • מסלולי טיולים- יש שלושה אתרים נהדרים שאני עובדת איתם המון בשנים האחרונות- טיולי, אתר הטיולים של משרד החינוך, ואתר הטיולים של הצופים. בכולם יש אפשרות לסנן לפי קריטריונים מסויימים (חובבי לכת או טיול משפחות, אזור בארץ וכו`). משהו שמאד חשוב לשים לב אליו בטיולים הוא בדיקה האם המסלול הוא מעגלי או אורכי (אם הוא אורכי, יש צורך להקפיץ רכבים לסוף המסלול- אפשרי אבל דורש הערכות של יותר מרכב אחד).

  • טיול עם תינוקות- תינוקות בני 4-5 חודשים זה גיל מצויין מבחינת יכולת הטיול, שבגדול בעיקר דורשת שהמסלולים לא יהיו ארוכים מדי וזמן כמובן לטיפול בצרכי התינוק. מיותר לציין שחשוב להקפיד אפילו יותר על אוכל (הנקה או בקבוק) כדי לספק את כמות הנוזלים הרצוייה לתינוק.

  •  כרטיס מנוי לשמורות הטבע והגנים- למשפחה מטיילת, מומלץ בחום. עשינו מנוי כזה וכבר השבוע החזרנו את עלות המנוי... נכנסנו בכיף לגנים הלאומיים ושמורות הטבע המקסימים בארץ, רובן הגדול מאד מתוחזק, מטופח ועם הסברים מתאימים. כיף גדול!

  • אם מתאפשר, כל כך הרבה יותר כיף לטייל בעיניי באמצע השבוע מאשר בסופו. הרבה פחות עמוס במבקרים, פחות פקוק בכבישים, מקומות לינה ואטרקציות הרבה פעמים יקרים פחות.


ואחרי תשעה ימים של טיול מים המלח ועד רמת הגולן, יכולה לומר בלי טיפת ציניות- יש לנו ארץ נהדרת...
כזה מגוון של נופים- נוף אורבני כמו גם נופי טבע ועתיקות, יערות מקסימים, המון מים ופריחה, ולא פחות חשוב- אנשים טובים באמצע הדרך- אין בשום מקום אחר בעולם :-)


מוכנים? יוצאים לדרך...






וים המוות הכחול בלאט ינוע


וממעל עננה קטנה תשוט


עץ האשל בדממה יזוע


וכל קו בחול יפה חרוט.


היום הראשון למסע, מעמיסים את פקלאותינו, טפינו וכלבנו ויוצאים לדרך. על הפרק- תל ערד וים המלח. קצת לפני זה, עצירה קלה ב"קפה לולה" בבאר שבע, שם נתקלנו בשתי ארוחות בוקר שוות ביותר, חיוך וקערת מים ללאקי. ממוקם בעיר העתיקה ברחוב סמילנסקי, ובתור באר-שבעית לשעבר, היה לי ממש נחמד לראות שוב את הרחוב החביב הזה. משם המשכנו לתל ערד- שהשתמר ושוחזר בצורה נהדרת. המון פריחה, הרבה עתיקות, כרגיל- יונים אויבות+לאקי שהזהיר אותנו חזור והזהר, ושמש נעימה.


טיול בארץ ישראל


משם ממשיכים לים המלח, השייח` מקדימה בעוד אנחנו כולנו מכווצים מאחור.


טיול בארץ ישראל


נסענו לכיוון נווה זוהר בחלקו הדרומי של ים המלח, ונתקלנו בשקט מדהים וים קסום. בשלב הזה לאקי, נאמן לדרכו, נשאר דרוך והיה בטוח שראה משהו זז בתוך הים (?) נביחות מרובות הרחיקו את האויב האכזר, והשקט שב למסלולו....


טיול בארץ ישראל


בדקנו גם את עקומת הלמידה של הכלב. ככלב חובב ים, עם נסיון טוב מהכנרת, הוא נכנס בשעטה פנימה וכמובן שניסה לשתות את המים. פרצוף של "איכס" ויציאה החוצה, לא מנעו ממנו לנסות שוב ולטעום, אולי הפעם זה ישתנה... לא נרשמה הצלחה גדולה בתהליך הלמידה.




מכאן, עייפים אך מרוצים, חזרנו לבית ההורים בדרום (נמצא יתרון בכך שיש לנו הורים גם בדרום וגם בצפון), וצנחנו לישון.




ספרי איילת אהבים
על מה כיסית ראשך צעיף סגול
על מה ריסייך עצובים
וצווארך שחוח כגבעול.


היום השני החל בחגיגת יום הולדת לבן של חברים, בשמורת פורה בדרום. זה מה שנקרא, הרבה פעמים דברים טובים נמצאים מתחת לאף... כמה קילומטרים מביתם של הוריי, נמצאת השמורה המקסימה, עם פריחה עצומה בתקופה הזו. מסלול נהדר לכלבים, לילדים ולהורים עם מנשאים, וקל מאד לעצור ולמצוא נקודות רגועות ושלוות לפיקניק. הנה הצעה למסלול אפשרי.


היצפנו קצת לעמק האלה והרי ירושלים, שם הבנו שאנחנו לא היחידים שחושבים לנצל את השבת היפה הזו לטיולים...


טיול בארץ ישראל


הגענו לתל שוכה והתחלנו לטפס.


צעיפי התורמוסים הסגולים שכיסו את כל התל,היו מקסימים. החלטנו להפוך חסרון ליתרון- לאקי, שלא שמע על הפתגם הידוע "כלב נובח- לא מושך", התגלה כאפקטיבי ביותר בעליות, ולטובת העייפים והמותשים הפך לכלב מזחלות לכמה רגעים וסחב אותנו עד למעלה. אפשרי בהחלט גם לילדים צעירים שאוהבים ללכת (משהו כמו 10-15 דקות עלייה למעלה וירידה דומה למטה בחזרה לרכב).


טיול בארץ ישראל




על ארוחת הצהרים לצערי אני לא ממש יכולה להמליץ- הגענו לפסטיבל האוכל במטה יהודה, שם בין אטרקציות כאלו ואחרות, פתחו אנשים את ביתם לאוכל כפרי ומקומי. לא מאד נהנינו מהארוחה, אבל בגלל שמדובר בעסק קטן, אני מעדיפה שלא לציין שמות ולקוות שזו היתה "נפילה" חד פעמית... עם זאת, אני בטוחה שהפסטיבל אירח כמות יפה של אמנים ומבשלים שהנעימו את זמנם של הבאים (והיו הרבה כאלו שבאו).





השחפים על המזח כבר עפו
והים השתתק ונדם.
זוהי יפו, ילדה, זוהי יפו
שחודרת - כמו יין - לדם...


היום השלישי והאורבני של הטיול, התרכז בפופיק של המדינה- יפו, תל-אביב וגם קצת הרצליה.


התחלנו את היום (היחיד שהיה "נטול לאקי") בארוחת בוקר משובחת בקפה מיקאסה בגליל ים. גליל ים זה פלא בפני עצמו, נוסעים במקום הכי מרכזי בארץ- אזור נתיבי איילון, מחלף הסירה, בתים רבי קומות של הרצליה- ופתאום- קיבוץ, ככה באמצע העיר... שקשוקה מצויינת פתחה לנו את היום.


משם לתערוכה המדוברת של ון-גוך במרכז הירידים בתל אביב- אולי כי באתי עם ציפיות גבוהות, קצת התאכזבתי. מדובר בחלל אחד, ענק שבו מוצגות היצירות על הקירות, בתוספת מוזיקה מתאימה וציטוטים של האמן- אנחנו מיצינו אחרי 20-30 דקות את התערוכה. (ואגב, זו תערוכה שאפשר בקלות לקנות כרטיסים של 1+1 או בהנחה דרך כרטיסי האשראי או ועדים).


נסענו ליפו המקסימה, ואוויר הנמל כבר השרה רוגע. הנמל חודש ושופץ, טיילנו על המזח, נהנינו לראות אנשים שלווים זורקים חכה, עוצרים לרגע מהמרוץ היום-יומי (או שבעצם, זה היום יום שלהם?) וחיים על המסלול הרגוע. הרבה שמש, ריח מלוח של ים, גלידה שווה ואנשים שמתחרדנים להם בשמש היפואית, עם קפה וארוחת בוקר לרקע הנמל...


טיול בארץ ישראל




ארוחת צהרים קלילה על המזח של הרצליה ומסאג` מפנק לסיום היום השלישי, וחזרה הביתה באזור השרון לחניית לילה- ולהצפין למחרת!


קח מקל, קח תרמיל,
בוא איתי אל הגליל,
בוא איתי ביום אביב
נהלך סביב, סביב.


על הדשא הצומח לו ברגבה
ומוריק ביחיעם.
כי הדשא, כאן הדשא,
כאן הדשא, כאן הדשא עד עולם.

ושוב ארזנו פקלאותינו, הפעם צפונה לאזור הגליל הירוק...


אבל קצת לפני שהגענו לגשר הזיו, ביום הרביעי, פתחנו בארוחת בוקר בעין השופט. מקום שנראה כל כך שונה באמצע השבוע מאשר בסופו... אחד המסלולים היפים, המשולטים והמסודרים שנתקלנו בהם בארצנו הקטנטונת, ובאמצע השבוע היה פשוט תענוג למצוא פינה ליד הנחל ולשבת עם ארוחת בוקר טובה.


טיול בארץ ישראל


המסלול מעגלי, הפריחה נהדרת והשנה במיוחד- היתה זרימת מים מופלאה. רוב המסלול (אם לא כולו) מסודר עם "דקים" נוחים להליכה (שמאפשרים לדעתי, גם טיול בכסא גלגלים או עגלות). יש המון פינות קטנות ורומנטיות (עד כמה שאפשר לחשוב על רומנטיקה כשמטיילים באמצע היום עם תינוקת וכלב...) שמאפשרות ישיבה ברוגע והנאה מהנוף.


נסיעה צפונה צפונה, ברכב מתנגנים להם שירים עבריים יפים (קצת השכלה מוזיקלית לילדה), ונוחתים במבצר יחיעם. בתור מישהי שהיא לא חובבת עתיקות גדולה (תמיד מעדיפה נוף ירוק בעיניים), זה אחד המקומות היפים והמרשימים שנתקלתי בהם. מדובר במבצר שנבנה על ידי דאהר אל-עומר באמצע המאה ה-18, ונמצא בגליל המערבי. המקום שימש גם כמקום מושבם של בני הקיבוץ, ואפשר לראות באתר גם את עמדות המגינים המשוחזרות ששמשו את בני הקיבוץ בזמן מלחמת העצמאות.



משם, אפשר לרדת לנחל יחיעם. אנחנו דגמנו את הנחל, ירדנו קצת ועלינו כי היה מסובך בהרכב איתו הגענו, אבל בהחלט נראה כמו מסלול שכדאי ונחמד לטייל בו, בטח בתקופה הזו בה כולו פורח עם חרציות, תורמוסים והרבה פרחי בר וירוק בעיניים.


ארוחת צהרים קלילה במסעדה מקומית, ומשם לגשר הזיו- כאן מגיעה המלצה חמה חמה על "מלונות המטיילים" (ככה נקראים) בגליל- ויש שלושה מהם, בגשר הזיו, במלכיה ובאילון. אנחנו שהינו בשניים הראשונים, ויש לנו בעיקר מילים טובות לומר-  על המיקום המעולה, הרצון הטוב של הצוות לעזור ולייעץ, ארוחות בוקר נהדרות (שמגיעות בסלסלה עד לחדר), ידידותיים לכלבים (במלכיה אמרו לנו שאם היו יודעים שהכלב בא איתנו, היו דואגים לו גם לארוחה...). החדרים מסודרים ונקיים, הערסלים והנדנדות הקיבוציים הם בונוס נהדר, והמחיר שווה לכל נפש. מאד נהנינו!


טיול בארץ ישראל


לארוחה קלה לערב (או לצהרים)- הלכנו בעקבות המלצות למסעדת הארזים בשלומי- מסעדה לבנונית ותיקה, עם בשרים, סלטים גליליים וחומוס משובח. ארוחה משתלמת ומצוינת של כמות יפה של סלטים, אורז עם בשר וחומוס מצויין עלתה כחמישים ש"ח, לקחנו את האוכל איתנו למלון, ומאד נהנינו ממנו.


על יער עבות וכמו-אירופאי בגליל, פרות באחו, כפר אמנים קטן ומקסים, גבינות ומכשפות- בחלקו השני של הפוסט, בקרוב מאד...


מוזמנים להשאיר תגובות, שאדע שבאתם לבקר כאן :-)


חג פסח שמח לכולם!


איילת