יום שישי, 25 באפריל 2014

למה בלוג?


 כשהייתי צעירה יותר, אחת מסדרות הספרים שיותר אהבתי, היתה "דפי תמר", של דבורה עומר- על תמר גל הקיבוצניקית עם הצמה, מ"רימון" שבעמק. נלהבת ובהשראת הספר, במשך יומיים בערך הצלחתי גם אני לתחזק כתיבת יומן- הסתבר ש"יומני שלי", לי קצת פחות התאים..

סוג אחר של יומן שתוחזק, היה עם החברה הכי טובה שלי איפושהו בתחילת התיכון. ניצלנו שיעורים משעממים יותר ופחות, ומלאנו מחברות על גבי מחברות בחפירות ארכיאולוגיות על אנשים ואנשות, על מה הוא-אמר לה-שענתה לו-ולמה היא בדיוק התכוונה-בכל מה שהיא לא אמרה? סוגיות משמעותיות וקריטיות בחייה של מתבגרת מצוייה.

לפני עשר שנים, התמכרתי ליומן אחר, היומן של רונן פורת ז"ל. למי שלא מכיר- רונן היה חולה ALS (ניוון שרירים), וכתב על החיים ועל המחלה בצורה כל כך חדה, משעשעת, חכמה ובעיקר- מלאת חיים- ואני לא חושבת שנתקלתי הרבה בכתיבה שדומה לזאת שלו. (ממליצה מאד לקרוא את היומן האינטרנטי שלו, או את הספר שיצא לאור שמרכז את פרקי היומן- "בסוף יבוא מלאך").
אמנם רונן כבר לא בין החיים- אבל הכתיבה שלו תשאר עוד הרבה אחריו. נראה לי שזו הפעם הראשונה שבה נתקלתי בכוחו של האינטרנט להגיע לאנשים, להעלות מודעות, לשתף וליצור קהילות.

ואז..התמכרתי לעולם הבלוגים והיצירה באינטרנט. מצאתי עולם חדש של יופי, קסם ויצירה. יצירה תמיד היתה חלק משמעותי בחיים שלי, ופתאום קיבלתי כל כך הרבה השראה מיוצרים (ובעיקר יוצרות) בארץ ובחו"ל. נתקלתי ברשת בהמון פרגון הדדי, נדיבות ורצון לשתף. גם לכתוב תמיד כתבתי, ופתאום התחיל לדגדג לי לנסות גם...
שואלים אותי לפעמים- מה יוצא לך מזה? איך יש לך זמן לכל הבלוג הזה...? (או, בגרסה המעט מבוגרת יותר- מה זה בכלל כל האינטרנט הזה? :-) )

והיום, אחרי שנתיים ומשהו של כתיבה, התשובה די ברורה לי, וכמו בצבא- מתחלקת לשלושה חלקים-
זו גם היכולת להיות חלק מקהילה יוצרת- בעיקר בארץ, אבל גם בעולם- נהדר בעיניי. הכרתי לא מעט נשים מקסימות מתחומי היצירה, וירטואלית ופנים אל פנים, עברתי סדנאות יצירה מעולות וערבי יצירה משותפים ומהנים.

זו גם היכולת לשתף ולהגיע לאנשים במילה הכתובה- זה כל כך כיף שאנשים מתייעצים, שמגיעים אנשים עם פידבקים- מהמקומות הכי לא צפויים- שנתקלו בבלוג שלי,  והכי הכי- המילה הטובה והתגובות כאן ובפייסבוק, תמיד-תמיד משמחות, בכל פעם מחדש.

וזו כנראה גם האפשרות לתעד. להסתכל לאחור ולראות מה היה, מין חצי יומן שכזה, שאני באמת ממש נהנית לכתוב. כמישהי שמאד נהנית ממילים, כנראה שזה פורמט שעובד טוב בשבילי. (גם אם יש הפסקות פה ושם, כמו בחודשיים העמוסים האחרונים, תמיד כיף לי לחזור ולכתוב שוב..)

אז לרגל חגיגות השנתיים-וחמישה חודשים לבלוג שלי (מי החליט שצריך לחגוג רק בתאריכים עגולים? :-) ) שמחה לשתף גם בהדרכה שבקשו ממני כמה פעמים, לאחד הפוסטים הראשונים בבלוג- הדרכת פודפודי סושי, כזאת שבאמת כל אחד יכול; וגם במתנה קטנה לקוראי הבלוג- כדאי להשאר פה עד הסוף...










---------------------------------------------------------------

מה צריך?

צמר- בשלושה עד חמישה צבעים (או יותר)- שחור ולבן (לאצה ולאורז), תוספות צבעוניות- צהוב לחביתה, כתום לגזר\בטטה, ירוק לאבוקדו. אפשר להשתמש גם בצבעים אחרים (או להוריד, לפי מה שמתאים לכם)

בריסטול

מספריים

מחט לצמר- לא חובה, יכולה לעזור



מתחילים?

גוזרים שני עיגולים בגודל של 8-10 ס"מ (ככל שהעיגול יותר גדול, כך הפודפוד יהיה גדול יותר). במרכז העיגולים גוזרים עיגול נוסף, בקוטר של כ-2 ס"מ.







גוזרים צמר שחור (כ60-80 ס"מ) ומתחילים ללפף מסביב לעיגול. אפשר גם לעבוד עם צמר שמקופל לשניים.
 
מלפפים סביב העיגול עד שמכוסה לגמרי, וממשיכים ללפף לסיבוב שני נוסף של צמר שחור.
 

 

 גוזרים צמר כתום (חתיכה לא ארוכה מידי), ומתחילים ללפף על הצמר השחור. גוזרים צמר לבן, ומלפפים בהמשך הטבעת.
באופן כללי, לגבי כל "תוספות הסושי" (חביתה- צמר צהוב, גזר- צמר כתום, מלפפון- צמר ירוק)- אפשר למקם איפה שרוצים, אם כי עדיף שלא באותו המקום כמו הצבע הקודם- מה שחשוב זה לשמור על ליפוף צמר לבן בין שכבה לשכבה.
מוסיפים צמר צהוב, או צמר ירוק- ליפוף דומה לליפוף הצמר הכתום,



וממשיכים בצמר לבן מעל ה"תוספות".
כשנגמר הצמר הלבן, מוסיפים עוד- אין משמעות לאורכי הצמר ואפשר להמשיך מכל מקום שהוא.

סוגרים עם שכבה לבנה אחרונה, שבעצם מכסה את כל כתמי הצבע הקודמים. מרכז העיגול אמור להסגר לגמרי בגלל ליפופי הצמר (אם קשה ללפף את הצמר לקראת הסוף, אפשר להעזר במחט לצמר).

 

מתחילים לגזור בעדינות את הצמר, לפי קווי המתאר של העיגול. (כלומר- גוזרים כך שהמספרים יפגשו בקרטון עליו ליפפנו את הצמר).


ממשיכים לגזור את הצמר, מסביב לעיגולי הקרטון.

 

לוקחים את חוט הצמר שגזרנו קודם, מלפפים בין שני עיגולי הקרטון, ועושים שתיים-שלוש קשירות (כך שבעצם חוט הצמר קושר את כל חוטי הצמר האחרים, שכרגע עדיין מוחזקים על ידי עיגולי הקרטון).

 

 אחרי שקשרנו- אפשר לקרוע ולהוציא את עיגולי הקרטון החוצה.

 

 ולמי שרוצה להרגיש ספר לרגע- זה השלב שבו גוזרים את הסושי לצורת עיגול, מקצצים שערות צמר עודפות, ומסדרים אותו ככה שיראה כמו שצריך סושי להראות...

 


במצב צבירה מוכן- בתוספת וואסבי, וסושי אכילים אחרים...



בתאבון!

----------------------------------

ולמי שרוצה לנסות בבית- ארגנתי ערכה של כל מה שצריך להכנת פודפוד סושי, כולל "סוש" אחד מוכן, עם טמאגו מעליו. מוזמנים להגיב כאן למטה, והערכה תשלח לאחד\אחת מכן בהגרלה, בפוסט הבא שיפורסם ב-15.5.14

שבוע טוב :-)