עכשיו כשאני מסתכלת מתי כתבתי בפעם האחרונה, זה באמת היה מזמן... אבל אם מסתכלים על נסיבות מקלות, זה היה שבוע לפני הולדת הבת הבכורה שלי- היצירה הכי גדולה ויפיפיה שלי- גלי.
מאז עברו חודשיים מרתקים ומרגשים, משמחים וגם מעייפים, ובעיקר- כאלו שמשנים לך את החיים בצורה הכי משמעותית שיכולה להיות. כל הקלישאות ההוריות פתאום מסתברות כנכונות, כל טיפת ציניות מתעופפת מהחלון כשמדובר בילדה הזו- מין תרכיז קסם, קטן ושלו, שמכל חיוך הכי קטן שלה- אני הופכת לשלולית.
ובגלל שהחודשיים האחרונים הם בעיקר פאזל שמורכב מהמון רגעים יפים וראשוניים, אני מנסה לתמצת אותם כאן. חלקם רגעים פרטיים, וחלקם בטח משותפים גם להורים אחרים. כי לפעמים במרוץ השעות, הימים והלילות לא תמיד זוכרים לעצור לרגע ולחייך מכל מה שקורה לנו.
- בדרך לישון, תנועות מציצה מזיזות את המוצץ- בהתחלה מהר, ולאט לאט המוצץ מוריד הילוך ונעצר. יכולה להסתכל עליה שעות- על השפתיים היפות, העיניים עם הריסים הארוכים והסמיכים, הלחיים שדורשות ביס. הילדה הכי יפה בעולם, ואני לגמרי אובייקטיבית...:-)
- שירים שהיו פעם שלי ושל אמא שלי, והיום הם שלי ושלה- "על הקור טיפס לו עכביש קטן", "לכובע שלי שלוש פינות", "לשפן יש בית", "סבתא בשלה דייסה" עם התנועות התואמות... וגם כוורת, דייר סטרייטס ושלום חנוך- שתקבל חינוך מוזיקלי מגיל הכי מוקדם שאפשר.
- הריח הכי נקי וטהור בעולם- ריח של שמפו תינוקות,חלב וריח של הלחיים שלה. יכולה להשבע שיש להן ריח. הייתי יכולה להכניס את כל זה לבקבוק ולשמור בצד, כדי להריח את זה גם כשתגדל.
- היכולת לעשות מיליון דברים במקביל- ביד אחת להחזיק להנקה, בשנייה ללטף, ואם צריך ממש- אפשר גם להשתמש ברגליים ולהזיז דברים. מולטי-טאסקינג במיטבו.
- נוסעים ברכב, המרגיעון האולטימטיבי- צחקנו שיש לה עתיד בתור בוחן תנועה, נראה שיש לה מין מד-מהירות פנימי, ובכל פעם שיורדים מ-50 קמ"ש, הבכי יכול לחזור לפעולה... (נבדק ונמדד ביום חמישי בערב בת"א :-))
- כל הפרצופים והתנועות, שגורמים לך לרצות לאכול אותה, ככה כמו שהיא- פרצופים ולשון קטנה שיוצאת החוצה, מאמץ-מאמץ-ובסוף פוק קטן, יונקת יונקת ובסוף מתנתקת- אבל השפתיים עדיין ממשיכות לעשות תנועות אכילה, באוויר...
- אמבטיה, שהיא בעצם גם זמן איכות עם אמא ואבא- תמיד שרים לה שנינו שירי אמבטיה ("אני רוחץ ידיים..."), מנקים וחופפים, ובסוף- במגבת ענקית עוטפים...
- רגעים עם המשפחה- להסתכל מהצד על אבא שמסתכל על גלי באהבה ומדבר אליה כאילו אין אף אחד אחר בעולם. אמא שמדברת תינוקית, ולראשונה בחייה ממציאה שמות חיבה לקקי. סבתא אחת מרפאה בעיסוק שבודקת שהכל תקין, סבתא אחת שמערסלת אותה ומחייכת אליה על הכורסה בסלון, סבא שבגיל שלושה שבועות מסביר לילדה שיש לה חמש אצבעות, ואיך קוראים לכל אחת מהן. דודים ודודות שעוטפים אותה באהבה ומנסים לסחוט חיוך גם בשבילם :-) וגם לאקי אחד שיושב למראשותיה של העריסה ושומר שלא יקרה שום דבר רע.
- מוצץ כמרגיעון האולטימטיבי, איך הוא תמיד נופל על הצד הנכון. וכשהוא נופל מהפה, מתקרבת עם הפה ומחפשת אותו (עד שמישהו מאיתנו עוזר לה ומחזיר אותו למקומו...)
- בדיקת דם פשוטה- כשבפעם הראשונה בחיים אני מרגישה כאב פיזי ומחנק בגרון גם כשלא מדובר בגוף שלי. או שאולי בעצם, עדיין קצת כן...
- לשיר לה את השיר "שלה", גלי של אהוד מנור. ולהביט בה באהבה כשהיא לאט לאט נרדמת.
- אבל הכי הכי- חיוכים, שמתחילים כלא רצוניים, ולאט לאט היא מפרגנת בחיוכים, כאלו שמכוונים אליך ומרגישים כאילו אתה היחיד בעולם שחייכו אליו אי פעם. ואז לנשנש אותה בנשיקות.
וגם יצירה, היה קצת זמן גם לזה...
בעלי היקר ואנוכי פנקנו אחד את השנייה במתנות לכבוד הלידה. הוא קיבל מכונת אספרסו שווה, מטאלית וחתיכית. כשנשאלתי מה אני רוצה, אמרתי שכמה סדנאות יצירה ישמחו את ליבי, וציידתי אותו ברשימה, ממנה פינק אותי בסדנאות ערב כיפיות.
אז מסתבר שהוא הצליח לקלוע מצויין, עם שתיים מהמדריכות הטובות ביותר שיכולתי לבקש- קרן פרפרים ויעל קיפודים. את שתיהן נראה לי שכמעט ואין צורך להציג, ובכל זאת-
קרן פרפרים- מדריכה נהדרת, מצחיקה ומלאת סבלנות, עם יכולת יצירה מדהימה והספקים כאלו שגורמים לך לחשוב שאולי בכל זאת יש לה יותר מ-25 שעות ביממה... אצל קרן תפרתי כרית "מושי-מושי", כזאת תפוחה וצבעונית. תפרנו כריות כריות, ופתאום הקסם קורה כמעט בבת אחת, כשכל האקרילן נכנס פנימה... את הצבעים בחרתי במחשבה על גלי, צבעוניים ומשמחים.
יעל קיפודים- שנראה לי שהיו בכלל צריכים לקרוא לה יעל חיוכים... כמה כיף היה בסדנא, להכיר נשים חדשות ויצירתיות, לראות את הסלון מלא היצירות של יעל (קרמיקה-תפירה-נייר ומה לא), ובין סיפור וחיוך של יעל לקבל הסברים ברורים וקלים איך לתפור ארנב טילדאי משובח, עם בגדים שמתאימים רק לו. גם כאן, הארנב הולך הישר אל הילדונת.
דרך אגב, למהירות (או מהירי) החלטה, יעל בדיוק פרסמה שהיא עושה סדנא נוספת כזו- מומלץ מאד בחום!
האמת, שברגע שנפרץ סכר היצירה, הוא פתאום לא נפסק... מקווה להעלות פוסט נוסף ממש בקרוב!
שיהיה לכולנו שבוע טוב,
איילת
