יום ראשון, 30 באוקטובר 2016

בהילוך מהיר

כותבת. ומוחקת. ושוב כותבת.
אחרי שנתיים, בתנועות קצת מהוססות, כמו של מישהו שלא רכב על אופניים הרבה זמן ומנסה שוב, חוזרת לכתוב שוב בבלוג.
קוראת את הפוסט האחרון שלי, והוא לגמרי מרגיש מתוך עולם אחר- חודש לפני שעומר שלנו נולד, כשלגמרי היינו על גג העולם.
ובאותה נשימה- גם חודשיים וחצי לפני שארז אובחן עם סרטן, דרגה ארבע.
-------------------------------------------------------------------------
נכתב לפני כמעט שנתיים-
Once upon a time (או ליתר דיוק- לפני חודשיים וחצי) נולד עומר, בננו השני. נכון- לילות בלי יותר מדי שינה, אבל מאושרים. אנחנו חיכינו לו הרבה זמן, אחותו בת השנתיים חכתה לו כבר ממש בקוצר רוח. הבטחנו לה חבר, והנה הוא בא. הרגשנו שאנחנו על גג העולם- שני ילדים+כלב, זוגיות טובה ומכילה, בית משלנו, עבודות טובות ומספקות, משפחה וחברים שמקיפים. מה עוד אפשר לבקש?
איפושהו באותו הזמן, בעלי היקר התחיל להרגיש כאבים קלים בזמן האכילה, והלך להבדק. חשבנו שיספרו לנו על ריפלוקס או משהו בסגנון.
לפני שבועיים וקצת, התקשרו אלינו מהמרפאה. בקשו שנבוא שנינו.
עדיין לא נפל לי האסימון. בדיוק באותה השעה היתה לי בדיקה עם התינוק בטיפת חלב.
זה הכרחי שאצטרף?
כן. עדיף שתבואו שניכם.
מגיעים, קצת חוששים. הרופא התחיל לדבר איתנו על ניתוח שצריך לעשות.
מה ניתוח? איזה ניתוח? עדיין לא הבנתי על מה הוא מדבר. בשלב הזה הוא אמר את המילה המפורשת יותר, זו שהפילה עלינו פטיש 5 קילו - -
סרטן.
לבעלי היקר התגלה סרטן יחסית לא נפוץ- סרטן הקיבה. יש כמה גורמי סיכון ואוכלוסיות שיותר מועדות לחלות בסוג הזה של הסרטן- הוא לא עומד באף אחד מה"קריטריונים":
בדרך כלל, זה תוקף אוכלוסיה מבוגרת יחסית (65 ומעלה)- הוא בן 35.
סוג מחלה שנפוץ בעיקר במזרח הרחוק.
מחלה שיותר "תופסת" מי שניזון בעיקר מאוכל מעושן, אוכל שמבושל בתנאים לא טובים- והוא אוכל בריא, לימד אותי לאכול סלט שמורכב מהמון ירקות ופירות.
לא שותה, לא מעשן, לא משחק סנוקר.
המחלה פשוט נפלה עלינו, כמו רעם ביום בהיר.

סרטן הקיבה הוא סרטן חמקמק, 
אין לו סימנים מובחנים, ובעצם, לרוב כשכבר מרגישים משהו- הוא כבר במצב יחסית יותר מתקדם. התקווה היתה שהוא לא יהיה גרורתי, וכך נוכל לנתח וללכת למסלול של ריפוי.
ומכאן נכנסנו לטירוף של רופאים-בדיקות-רופאים-ועוד בדיקות. 
הבדיקות הראשונות היו חיוביות יחסית, והראו שנוכל ככל הנראה ללכת לניתוח. 
משפחה וחברים נרתמו- פתאום גילינו שיש לנו המון-המון חברים במערכת הרפואית- השתמשתי בקשרים בכל מקום אפשרי והמילה "לא נעים" ירדה מהפרק, צלחנו ביורוקרטיות בזמן אפס, ואז תוצאות הבדיקה האחרונה הפכו את כל הדיאגנוזה הראשונית לגרועה הרבה יותר- יש גם גרורות.

מה שהופך את כל העניין למורכב הרבה יותר, כי בעצם האופציה הניתוחית כרגע יורדת מהפרק.

רגעים מהחודש האחרון-
  • את הבדיקה שהתחילה את כל מרוץ השדים הזה, ארז היה צריך לעשות ביום מאד משמעותי בשבילו, יום שבו נפטר אבא שלו כמה שנים קודם לכן. הוא לא ממש רצה לעשות את זה אז, אבל בסוף החליט ללכת על זה. בשבוע שאחרי כבר קיבלנו את הבשורות.
  • הולכים באיכילוב, יצאנו מהאונקולוג, שותקים ביחד, המומים.
    הילד, רק בן חמישה שבועות, נמצא איתנו בעגלה.
    אישה מבוגרת, עם עיניים טובות, אומרת לנו במעלית "מזל טוב".אנחנו בטח נראים כמו זוג חסר דאגות, שבא לביקורת ישר אחרי לידה.
  • ביומן של גוגל יש איזשהו באג. כשמעלים את היומן אצלי במחשב, הוא תמיד מעלה את השבוע הראשון של נובמבר, ואז צריך לסנכרן אותו לשבוע הנוכחי. ובכל פעם מחדש, אני תופסת את עצמי חושבת- הנה, זה עדיין שבוע שבו עוד לא היו לנו דאגות, כשהדאגה הכי משמעותית שלנו היתה- איך נתמרן עם שני קטנטנים בבית, ילדה בת שנתיים ותינוק חדש שאוטוטו מצטרף.

    ככל שתלוי בי, אני לא רואה ממטר ואעשה מה שאפשר בשביל שיהיה לארז הסיכוי הכי טוב לאורך חיים, ולאיכות חיים כרגע עם המחלה- ובתקווה גדולה- לריפוי ולנצחון על הסטטיסטיקות הדפוקות שיש לה (והיו מקרים מעולם). שנינו גם אופטימיים מטבענו, ובגלל שזה גם לא מעט בראש- אנחנו מאמינים שנהיה בצד הנכון של הסטטיסטיקה.
    ------------------------------------------------------------------------------------
ובהילוך מהיר קדימה- 2015 היתה שנה קשה, to say the least שנה שבה הפכנו עולמות והפעלתי את כל מי שרק אפשר כדי למצוא פתרונות, תרופות, רופאים ופרוצדורות רפואיות שיתנו לארז איכות חיים ובשאיפה- ריפוי, כשברקע ילד בן חודש וחצי, ילדה בת שנתיים ותפקיד חדש בעבודה.
לאחר מאבק של כמעט שנה, ארז נפטר בנובמבר 2015, ואנחנו- מחשבים מסלול מחדש.
משתדלים ובהחלט לגמרי מוצאים גם את נקודות האור בתקופה מורכבת במיוחד- כשבראש ובראשונה, אלו הם החברים והמשפחה שעוטפים ועוזרים.
לכתוב- כתבתי במשך כל השנתיים האחרונות. למגירה, לילדים... המוזה ליצור קצת פחות הגיעה.
והבלוג? התגעגעתי, אז באתי :-)
 תחילת שנת 2015, עומר כאמור רק נולד, ושבוע אחרי שקיבלנו את הבשורות, היתה מתוכננת להיות מסיבת הברית.אם לי היתה איזו רבע התלבטות אם לקיים אותה במצב הרוח הקיים, לארז לא היה שום ספק שזה בהחלט הולך להיות. מה שכן, בגלל כל טרפת הבדיקות, זרקתי לאחת החברות שאני מתבאסת שלא אוכל להשקיע קצת בעיצוב ובצ'ופרים לאורחים, כמו שאני תמיד אוהבת לעשות.התשובה המיידית- אין לך מה לדאוג, עלי.
שבוע קדימה, והגענו למקום- 20 מלאכיות של צ'ארלי, חברות יקרות, פשוט תקתקו כל מה שצריך- סדרו ועצבו את המקום, קנו פרחים ודאגו למשחקים ודפי צביעה לילדים.


אבל הכי חשוב- הן דאגו לעומר למזכרת, שבדיעבד- היא לגמרי
priceless:
במסיבת הבריתה של גלי, חשבתי על דרך להנציח את הברכות מהאורחים, גזרתי ריבועים מבד, ביקשתי מהאורחים לכתוב ברכות לגלי, ומאוחר יותר- תפרתי מכל זה שמיכת טלאים (אפשר לקרוא עליה כאן). החברות שלי החליטו לדאוג גם לעומר- וארגנו את אותו הדבר, ריבועי בד בכניסה וצבעים לבד. 



ועוד חבר-צלם יקר, ינאי, שגם הגיע, צילם ותיעד עבורנו את הארוע, וגם זה פרייסלס.

הרבה אורחים, משפחה וחברים- מברכים את עומר.










מה שכן, במשך שנתיים לא הצלחתי להביא את עצמי לתפור ולסיים את השמיכה הזאת, אם 2015 היתה מטורפת לגמרי, השנה האחרונה היתה מוקדשת בעיקר להתארגנות מחדש.שלשום, ביום שישי, היתה אזכרת השנה לארז- והרגשתי שזה הזמן לסיים את השמיכה.

הערתי את מכונת התפירה משינת החורף.
ההיא, החליטה לשבות- הואילה בטובה להדליק את האור אבל לא לזוז מילימטר קדימה עם החוט.בשלב הזה, כמה שנים לאחור, הייתי פשוט קוראת למהנדס המכונות שבבית, שהיה כמובן פותר את העניין בשנייה וחצי.אבל עכשיו, זו המכונה וזו אני, ראש בראש....

אפשר היה לשלוח אותה לתיקון. אבל בתכלס, זו היתה תקלה ששום דבר שסרטוני יוטיוב בספרדית, החלפת כמה חלקים בחדשים והבנה איך אני מכווננת מחדש את המכונה, לא יכולים לסדר. :-)
מה שנקרא, הנצחונות הקטנים... מחשבים מסלול מחדש.
וככה בבליץ של ערב אחד, נתפרה לה השמיכה:
בדרך, רק שכבה עליונה-
שכבה אחורית- בד תואם בכחול וירוק, עם אפליקציה של דובי, בדומה לדובי שעומר אוהב.

מוכנה.





בעל השמיכה, מבסוט-


ויש בה כמובן גם שני ריבועי ברכות מאבא, שלהם באמת שאין מחיר.
כמו קודם, יהיו פה הרבה צבעים, תפירה וניירות, המלצות לטיולים משפחתיים עם ילדים.
כמו קודם- אבל פלוס מילה או שתיים על התמודדות מסוג חדש.
מוזמנים להצטרף.
תגובות ופידבוקים (ממש כאן למטה) תמיד מתקבלים בשמחה. :-)




58 תגובות:

  1. אנחנו לא מכירות אבל קראתי את הפוסט בנשימה עצורה ודמעות בעיניים.
    הכל מקסים. ברוכה השבה.

    השבמחק
  2. איילת, את כל כך מרגשת! כמה כוח, עוצמה והשראה בפוסט אחד! מאחלת לך רק ימים של יצירה, אושר ובריאות!

    השבמחק
  3. ואוו, את מדהימה!! איזה פוסט מקסים במעברי הזמן. את מאוד מרגשת

    השבמחק
  4. איילת היקרה, ממש ריגשת אותי, תודה.
    השמיכה יצאה מדהים

    השבמחק
  5. התרגשתי. הזדהיתי. כתיבה מופלאה, מקרבת ויצירתית. השמיכה מקסימה וגם את! אילנה

    השבמחק
  6. מרגשת תמיד! החזרת אותי אחורה...
    שמחה שחזרת לכתוב, השמיכה יפיפיה ומזכרת מדהימה לעומר.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה, וגם הריבוע שלכם כאן, כמו שאת אולי רואה...:-)

      מחק
  7. כמה עצב ואופטימיות. השמיכה משגעת.

    השבמחק
  8. נגמרו לי המלים.
    אלופה הכרתי אותך.
    אלופה נשארת.
    אלופה תהיי תמיד 😘😘😘

    השבמחק
  9. מרגשת..יצירתית. מדהימה ..גיבורה פשוט אין עלייך..תמיד היית מיוחדת בעיניי

    לי עסיס...

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה לי יקרה... כשאני רואה את השם שלך, זה תמיד מעלה לי זכרונות נעימים מימי "אינטל" :-)

      מחק
  10. מלאת השראה בכל המובנים!! יש לך יכולת מופלאה להוציא את הטוב בכל דבר. וגם הזכרת לי שבהשראתך גם אנחנו עשינו ריבועים כאלה במסיבת הולדתה של נטלי, ועכשיו רגע לפני שהיא בת שנתיים, הגיע הזמן לתפור לשמיכה...

    השבמחק
  11. איילת את פשוט קוסמת! מדהימה שאת עם תעצומות הנפש והכוח הללו, יצירתיות נדירה שעוזרת בשעות הקשות ביותר, היכולת לכתוב בצורה כה כנה רגישה, וסימפטית וליצור קסם. מרגישים בין השורות כמה בן אדם מיוחד את ומוכשרת, איזה מזל שאת חולקת את זה עם שאר העולם ומפיצה אור חיובי, תודה לך

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה נטלי. איזה מילים טובות...מעריכה את התגובה.

      מחק
  12. כתבת מרגש. מרגש מאד. מעוררת השראה בהתמודדות, ביצירה ובכתיבה.

    השבמחק
  13. לא הכרתי אותך עד הרגע ואני יכולה להשבע שאת אדם מדהים. על התיאור בפשטות ויחד עם זאת ככ קורע לב...בכיתי איתך או בלעדייך, לך כבר היה הרבה מזה. שתהיה שנה טובה באמת, אמשיך לעקוב.

    השבמחק
  14. איילת אהובה, אין ספק שקורצת מחומר מיוחד במינו. מאחלת לשלושתכם שתהיו תמיד עטופים באהבה ושהמסלול שלכם יהיה מלא בדברים טובים.

    השבמחק
  15. הי איילת, לא התראינו כבר שנים, אבל אני עוקבת אחרייך תמיד. אני נפעמת מהאמא שאת, מהיכולת לספק לילדים ולך נקודות אור, חיוך מתוק-חמוץ גם בנוגע לדברים כואבים. את באמת מקור להשראה בשבילי. השמיכה של הילדים זו מזכרת משגעת, יש משהו בשילוב של מלאכת יד של אמא אוהבת והמון מילים של אהבה ושמחה, ש"מטעינים" את השמיכונת ברבה יותר מבד וצבע. מאחלת לך שנה רכה, כזו שלא תידרשי להיות בה חזקה אלא תוכלי להיות נינוחה יותר, שההתמודדויות ירגישו יותר ויותר כמו ניצחונות. חיבוק!

    השבמחק
    תשובות
    1. וואו, איזו תגובה, השארת אותי חסרת מילים. תודה רבה, מעריכה מאד את התגובה שלך.

      מחק
  16. בכיתי קצת. והתרגשתי. והתפעמתי כרגיל, מהכשרון, מהאופטימיות, מהיצירתיות. מקווה שתמשיכי לכתוב ולשתף אותנו, איו לי ספק שזה חלק חשוב בהתמודדות. כרגיל, שואבת השראה.

    השבמחק
  17. איילת השארת אותי ללא מילים. פוסט מרגש ומדהים. אני מקווה שאת והילדודס לא תדעו עוד צער, ושעם הבלוג החדש שהתעורר תתעורר גם החדווה ליצור ולכתוב. כולנו נרוויח מזה...
    שולחת חיבוק.

    השבמחק
  18. גם אני בכיתי כאן קצת. את אישה מדהימה ואמיצה ואני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם.

    השבמחק
  19. רק עכשיו גיליתי את הבלוג.
    אני צריכה עוד כמה נשימות... ובכל זאת- אין לי הרבה מילים. ריגשת אותי עד דמעות למרות שאנחנו כלל לא מכירות.

    ממשיכה לעקוב ומאחלת לך ולילדים את כל הטוב שבעולם.

    השבמחק
  20. איילת . תודה על השיתוף . הכתיבה והסיפור שלך מרגשים.

    השבמחק
  21. כולי חנוקה מדמעות,איזו עוצמה יש בך....חיבוק גדול.... מאחלת לך אינסופ חרוזים של רגעים טובים ומאושרים יותר

    השבמחק
  22. איילת אנחנו לא מכירות. מאחלת לך המון המון כח
    הסמיכה מקסימה והנאה מגידול הילדים

    השבמחק
  23. סיון קונוולינה31 באוקטובר 2016 בשעה 13:54

    פוסט שפילח לי את הלב ואת המחשבות, בעיקר התרגשתי מזה שלעומר יש ברכה כתובה מאבא על השמיכה הנהדרת הזו. מאוד שמחה שחזרת לכתוב ולחלוק מהיצירתיות שבך. מחכה לעוד ��

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה סיון יקרה, גם בשבילי הכי משמעותיים הם ריבועי הבד של ארז. תודה על התגובה :-)

      מחק
  24. וואו!
    איזה אומץ, איזו אישה, אמא, רעיה!
    מתרגשת בעיקר לקרוא שאת חוזרת, בקצב שלך, בדרך שלך, אבל חוזרת.
    השמיכה זה סטארטאפ והריבועים מאבא - בשלב הזה הפכתי לשלולית
    מחכה לך כאן

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה על המילים הטובות, ענת! מעריכה את זה...

      מחק
  25. נעם צור-אלמוג1 בנובמבר 2016 בשעה 13:07

    גם כאן יש וואוו.
    וגם אני שלולית.
    המון אהבה אני שולחת.
    ואיזה יופי שחזרת לכתוב.
    ושהבלוג מתעורר.
    שהתמודדת עם מכונת התפירה.
    שהשמיכה מוכנה. והיא מקסימה.
    נתת לי פרספקטיבה על החיים. וזה תמיד חשוב חשוב.
    תודה.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה נעם (איזה שם יפה יש לך), כן, התמודדות... גם עם מכונת התפירה. אבל יש משהו כיפי בלהצליח בהתמודדויות הקטנות האלו.

      מחק
  26. אני בדמעות. את מרגשת וכמו תמיד מעוררת השראה. תמשיכי ליצור את כמו זיק של זיקוק שמבליח לחיי מדי פעם.
    מתגעגעת.

    השבמחק
    תשובות
    1. יקירה, כמה כיף לקרוא אותך... תודה ונשיקות. מתגעגעת.

      מחק
  27. גוש של דמעות בגרון. העוצמה עולה מתוך המילים שלך.
    את מדהימה !!

    השבמחק
  28. הגרון חנוק מרגשת מוכשרת
    הנחמה הגדולה היא שארז זכה בך
    כאשה וכאם מדהימה

    השבמחק
    תשובות
    1. בדיליי רציני... הבלוג קצת היה פעיל פחות לאחרונה, אבל תודה!

      מחק