על הורות, טיולים ואוהלים

      טיול שבת, הילדים רואים פרח. ההתלהבות רבה- "אמא, איזה פרח זה?"

* יש מי שיתן את השם המדעי המדוייק, כולל עונות פריחה וצבעים נוספים שהפרח הזה ימצא בהם בטבע.

     * היי תראו, ציפור!

     * והאמא הפרטית שלי, אם לא מצאה את הפרח המדובר במגדיר הפרחים של עזריה אלון- זה? (שם גנרי) צפצופית החורש.

מאז הילדות שלי ועד היום, העולם הבוטני מתחלק מבחינתי לפרחים שהם צפצופית החורש, ולאלו שלא.

------------------------------------------------------------------------------------------------------

בשבוע שעבר קראתי מישהי שכתבה שהרבה מהזכרונות שלנו הם אלו שחווינו בעשור הראשון לחיינו. חיבוקים, ריחות, רגעים קטנים..

לי בעיקר זכורים טיולים. שבת בבוקר, יום יפה, מארגנים אוכל לדרך ומטיילים. 

זוכרת הסברים על ההבדל בין פרג לכלנית, וזוכרת (ממש זוכרת את הטעם!) של פטריות האורניות שקטפנו ביער להב שלידנו, את הטעם הבשרני\טעם האדמה שלהן, וכשהן השתדכו לתפו"א מדורה זה היה הדבר הכי טעים בעולם, בעיניים של ילדה בת עשר.

אחרי שהשתחררתי מהצבא גיליתי כמה שזה כיף לטייל בעולם, לספוג תרבויות חדשות ולהכיר אנשים חדשים, לעשות ספורט אתגרי וטרקים ולאתגר את גבולות היכולת. 

גיליתי שעם כמה שזה כיף לטייל עם אנשים, זו גם חוויה מדהימה לטייל לבד, ככה היכולת להכיר את הסביבה ואת המקומיים מתגברת הרבה יותר.
וכשהילדים נולדו- הם הצטיידו במוצץ, טיטולים ומפת סימון שבילים. בגיל מינוס ארבעה חודשים כבר עשו איתנו טרקים.
 

מישהו אמר לי פעם שבגיל שמונים אתה לא זוכר את הכסף, אלא את החוויות; הורות בעיניי, בין היתר, היא לתת לילדים זכרונות פוטנציאליים לעתיד וטיולים זו אחלה דרך. במקביל, לנסות ליצור מסורות משפחתיות, שגם הן יהוו חלק מאותם זכרונות עתידיים.

אז כדי לשלב בין השניים,בקיץ 2012, משחקי היורו והזמן המדוייק לעניין את הבעל ברעיונות כאלו ואחרים, חשבתי להתחיל מסורת של טיול שנתי משפחתי- כל שנה, באותו הזמן, שבוע טיול לאזור אחר בארץ.

* מה אתה אומר?

* יא אללה, הספרדים האלו! בכיף, אבל התכנון עליך. 

מ2012 ועד היום, בכל שנה באמצע מרץ, אנחנו מטיילים במשך שבוע רצוף בפורמט המשפחתי המשתנה- עם כלבים או בלי, עם מנשאים ועגלות, עם או בלי אוהלים, ותמיד עם משפחה וחברים שמלווים פה ושם במהלך הדרך. הכל הולך.

---------------------------------------------

טיפים והצעות לטיולים עם ילדים משנים קודמות אפשר למצוא בבלוג (למשל, כאן), ובשורות הבאות יהיו המלצות לאזור אילת וירושלים, שם התמקדנו השנה. השנה האתגר היה למצוא טיולים שמתאימים לילדה בת ארבע שתופרת מסלולים בכיף ובו זמנית גם לבן השנתיים, שרק למד ללכת השנה.

מה היה לנו שם?

התחלנו באילת. הילדים, מסתבר, קבלו את הגנים שלי בעניין מטוסים- מבחינתי, עושה לי טוב אפילו רק להגיע לנתב"ג ולהריח את השדה. גם רמת ההתלהבות שלהם מהטיסה היתה בשמיים..

נחתנו באילת, וכתיירים-ילדים שחוו לראשונה את אילת, לא יכולנו לוותר על המצפה התת ימי.  המצפה התת ימי נותן יופי של אינדיקציה לאופי של ילדים; עומר חקר כל דג ודג ששייט לו באקווריום, וגלי-פשוט ישבה ונהנתה מהשקט של הים.

מכרות תמנע ועמודי שלמה- חובה עם ילדים. לאסוף חול, לטייל בעמודי שלמה, ולהנות מהמדבר במיטבו. שם גם גיליתי שאני מגדלת שני עזי הרים... עלו וירדו והשאירו לכולנו אבק כשטיפסנו למעלה.

משם, בטיסה חזרה, המשכנו לירושלים והסביבה.
עוד דרך לשווק את מערת הנטיפים-כשגלי חשבה שהולכים למערת החטיפים, נצפתה בספרינט מהיר לכיוון. אחלה חוויה לילדים (ולמבוגרים), מערה קרירה, אורות צבעוניים וסיפורי אלף לילה ולילה...

מיני ישראל- עוד חוויה מוצלחת, ובמיוחד המיני רכבת- שאפשרה לגלי למצוא את היעוד האמיתי שלה בחיים- להיות נהגת קטר. הקילומטראז' שדפקה שם במטרה לתפוס את הרכבת בנסיעתה היה אדיר...

מוזיאון המדע בירושלים- לגמרי לכל ילד שהוא (וגם למבוגרים-ילדים בנפשם), הכל קופץ וזז ועולה ויורד ונוגעים וזורקים ומשתמשים בחפצים בכל הדרכים שאמא לא מרשה בבית... :-)

ומשם לבית המשפט העליון- אנחנו הגענו עם מדריכת טיולים מן המוכן (אחותי שעובדת שם), אבל גם סוליקו- זו חוויה גדולה להסתובב במסדרונות, להתרשם מספריות הענק ומהתכנון האדריכלי המדוייק.

והמלצה למסעדה- וופל פקטורי, בסינמה סיטי שליד בית המשפט העליון. אחלה אוכל, אחלה מתוקים. מומלץ, ובכל גיל.

על גן החיות התנ"כי אין צורך להרחיב הרבה- כיף גדול. מומלץ להגיע באמצע השבוע, אז הפילים היו לרשותנו, פינת הליטוף היתה בסימן כבשה לכל ילד ובאופן כללי- החיות היו רגועות ופנויות.

סגרנו את השבוע במסלול טיול מוצלח ביותר- עין מטע וחרבת חנות. בתקופה הזאת של השנה (אמצע מרץ)- הכל פורח וירוק.

 

שדרת הדקלים שליד המעיין מאפשרת משחק מחבואים אינסופי וב-2 ק"מ מסלול מעגלי הוא בהחלט מהמסלולים המוצדקים (והלא מדי מטויילים) שיש באזור. 

------------------------------------------------------------------------------------------

 מו"מ בתנאי עייפות: היום השביעי והאחרון לטיול-
גלי- היום היה הטיול האחרון?
אני, כבר בקושי רואה בעיניים- כן.
גלי, בפרץ אנרגיה בלתי מוסבר- אז מחר אפשר שנעשה טיול אחרון-אחרון ודי?

חכי לשנה הבאה :-)

קום והתהלך בארץ, חלק שני

חמש תובנות לשמונה ימי טיול עם שני ילדים צעירים, חלק ב':

* אוהל, סטטיסטיקות וקווים לדמותו- 1% מהזמן- בניית האוהל, 99% מהזמן- נסיון להחזיר אותו בחזרה מקופל לתוך הכיסוי שלו.

* עיזים אוהבות לאכול חצאיות.

* מוזיקה קלאסית אולטימטיבית להרגעה בגיל חודשיים- שיר ערש מהמובייל שמעל למיטה.
מוזיקה קלאסית אולטימטיבית להרגעה בגיל שלוש וחצי- אוטו גלידה באמצע שומקום.

* מטרנה בבית- בתוך הקופסא. מטרנה בתיק הטיול, בסוף היום- בכל מקום, רק לא בקופסא.

* השינה הכי עמוקה וטובה של הילדים בטיול- אחרי 40 דקות של שמח באוטו ו"אמא, מתי נגיע" ובדיוק שתי דקות לפני שרוצים להתקפל מהאוטו ולצאת למסלול.
________________________________________________

ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי, החצי השני של הטיול (כאן אפשר לקרוא על החצי הראשון), עם מסלול כיפי במיוחד באזור הקריות- עין אפק.

אחרי שיצאנו לדרך עם כל הציוד ההכרחי בתיק (נצנצים שהילדה מסרבת להפרד מהם, דבוקת תמרים-שזיפים-אגוזים) הגענו ביום אביבי במיוחד לעין אפק. מסלול שאפשרי ביותר גם עם עגלות- רובו לגמרי נגיש.

גילינו מסלול שמתאים במיוחד למשפחות, בהליכה בשביל הביצה שאפשר לנו "ללכת על המים", ביקרנו בטחנת הקמח העתיקה והיפה שבמקום, שטיחים עצומים של פרחים, והאטרקציה הגדולה- ראינו המון ראשנים.

אמא, הראשן זה הבן של הצפרדדה?

כן.

אז אני יכולה לקחת אותו, שהוא יגדל ושתהיה לי צפרדדה בבית?
אני מבטיחה שאני אכבד אותו בקורנפלקס שלי.

________________________________________________

אחרי שסיימתי את התואר בהנדסת תיקים, שאפשר לי לארגן את הרכב עם העגלה של הקטן, מנשא של הגדולה, שני כסאות בטיחות ותיקים-תיקים-תיקים, הצלחנו- בנוסף לציוד- להכנס גם אנחנו ולנסוע, היום השישי לטיול, והפעם לאזור בית שאן.

היעד- גן גורו, אחת האטרקציות החביבות באזור עמק המעיינות, שבסופשבוע לרוב מלאה עד אפס מקום, וכשאנחנו הגענו באמצע השבוע- אפשר לומר שהערנו את הקופאית משינת הבוקר שלה.

אין חוכמות- שילוב של קנגורו'ס, תוכים שעפים לך מעל הראש ואוכלים לך מהיד ובתוספת השאלה האולטימטיבית האם ומתי העיזים יאכלו לך את החצאית, עשו את המקום הזה לחוויתי במיוחד.

גלי שקלה להמיר את הראשן המאומץ מאתמול בתוכי צבעוני שהתמקם לה על הכתף.

ואני? חלמתי על החיים הרגועים של ה"עצלן" שעל העץ.

ועוד המלצה מאותו היום- תצפית מכתף שאול, ומומלץ בשעות אחה"צ. יופי של מקום לקפה ומשהו טעים ליד, יופי של מקום לפריקת אנרגיות אחרונות של יום, ובעיקר- מקום התצפית האולטימטיבית בתקופה המתאימה של השנה (חורף-אביב) לראות את העבודה המדהימה של פטר וינר, אמן הציור בשדות ענק מקיבוץ מעוז חיים. איך הגדיר את זה? "העפרון שלי הוא הטרקטור", והוא עובד עם גידולי שדה שונים ומגוון של טכניקות חקלאיות כדי ליצור את העבודות שלו. לא פחות ממדהים.

תמונה מתוך האתר של פטר וינר- http://www.maoz.org.il/-----c8uy

________________________________________________

כמעט היום האחרון של הטיול, היעד- גבעת הרקפות בגלעד.

טוב- זה ממש לא מסלול לעגלות. פה שינסתי את מותני, התארגנתי עם ילד במנשא והכנתי את הילדה להליכה לגמרי נטולת "על הידיים".

הילדים עמדו בזה לגמרי בגבורה (בעיקר החמוד שקפצץ לו באושר על הגב שלי, שם במנשא), וכולנו נהנינו מפריחה יפיפיה של רקפות בורוד-לבן-סגול, שהיו בשיאן בתחילת מרץ.

מסלול קליל, מעגלי ונחמד של בערך קילומטר-שניים, בעלייה קצרה ומעט תלולה ואחר כך ירידה מעגלית מתונה.
במזג אוויר של תחילת האביב, זה לגמרי כיף גדול.

ההגעה לשם- אחרי קיבוץ גלעד, ממשיכים על הכביש עד שמגיעים לגבעת הרקפות (או, בשבת- עד שרואים המוני רכבים חונים). אגב, בתקופה הזו באזור העמק יש המון מקומות עם פריחה דומה- בשריד וביפעת, במגדל העמק- יש לא מעט מסלולים וחורשות שמאפשרים להנות מפריחה מקסימה של רקפות ופרחי אביב אחרים.

________________________________________________ 

מפה לשם, הגענו ליום השמיני והאחרון- ולמסלול "שביל אוהד-סובב נופית".

אחרי ארוחת בוקר גדולה ומפנקת עם כל החברים שהצטרפו באותה השבת לסיים איתנו את השבוע הזה, התחלנו מסלול מעגלי מקסים בישוב נופית, שרובו בדרך עפר נוחה וחלקו בשבילי עיזים. (וגם זה- לא מסלול לעגלות, למרות שהיו אתרי אינטרנט שכתבו שכן... למרבה המזל, העגלה של עומר הוכיחה את עצמה כ4X4 כשצריך).

ביום טוב הראות נפלאה, מהרי נצרת ועד עכו וחיפה. בהליכה רגועה מאד, זה מסלול של 3-4 שעות.

ילדים טיילנים יעשו אותו בקלות, ויהנו גם משיחות עם הרבה פרות שפוגשים בדרך, גם מהמוני פרחים (כמתבקש בעונה הזאת), ומפינות תצפית ותצוגות ארכיאולוגיות שמתוחזקות על ידי ילדי הישוב נופית. מומלץ מאד.

לארוחת צהרים באזור הזה, ההמלצה הדי קבועה שלי מזה שנים רבות- מסעדת אל-סולטאן בישוב זרזיר. אוכל ערבי מעולה, שעונה גם על גזרת הצ'יפסלט ושניצל לילדים, גם חומוס משובח וגם מנות ערביות טריות ומצויינות.

------------------------------------------------------------------------------

ויהי ערב ויהי ערב, יום שבת-  

אמא איילת:

שפוכה במיטה אחרי שמונה ימים של טיול.
עם ים של תיקים שמחכים להסתדר בארון (אבל בהחלט יחכו בסבלנות למחר).

ילדה אחת, בת שלוש וחצי:

מעירה את אמא בלחישה- אמא, אז לאן מחר אנחנו נוסעים לטייל?

מותק שלי, עכשיו תחכי איזו שנה...

מפה לשם, אכן כמעט עברה לה שנה והטיול השנתי הבא כבר מתגבש לו. שנה חמישית ברציפות (כפיים!). על הפרק אזור ירושלים+אילת בסביבות חודש מרץ. יהיה שווה השנה- וכמו בשנים קודמות, חברים מטיילים מוזמנים להיות איתי בקשר ולהצטרף.

בשמחות.

איילת