אני לגמרי בן אדם של חורף... גשם חזק בחוץ, משקה חם בבית, חיבוק עוטף, ספר טוב ופוך עבה להתכרבל בו- מה עוד צריך הבן אדם? יצאתי לכמה דקות החוצה, הבנתי שדי קר, ונזכרתי בטיול של לפני חמש שנים בדיוק...
תפס אותי חיידק. התסמינים ברורים- דחף לחותמות בינלאומיות, רעד בלתי נשלט בחנויות מטיילים, עיניים בורקות כשמזמינים כרטיסי טיסה... החיידק תפס אותי אי שם אחרי הצבא; רוב השנה חיידק הטיולים שלי רדום אבל כשהוא מתפרץ- זה כמעט בלתי ניתן לעצירה :-)
מפה לשם, קצת לפני דצמבר 2005, הודיעו לנו בעבודה שיש שלושה שבועות חופש (אחד היתרונות בלעבוד בחברה בינ"ל, שמתאימה את עצמה גם לכריסמס הנוצרי...) ומיד פרץ, כמו תמיד- החיידק, והתחיל לחפש יעדים חדשים לכיבוש. סריקה מהירה של סוכנויות נסיעות באינטרנט (זה המקום להמליץ על האתר של דיזנהאוז, אגב, שאני כמעט תמיד עובדת איתו) גילתה כרטיס זול לבייג'ין. זול בצורה מחשידה- את זה אני יכולה לומר בדיעבד, כי הקור הבייג'יני זה משהו חריג, בטח ובטח בדצמבר...
בערך כמה שעות אחרי, הודעתי למי שהיה צריך לדעת שאני נוסעת לשלושה שבועות לסין. כמה חיסונים הכרחיים, לונלי פלנט לסין, קצת קראתי בלמטייל- ויאללה, לדרך...לבד למדינה של מיליארד אנשים :-)
אם להגיע לשורה התחתונה- למרות שהייתי מאז באיזו מדינה או שתיים, סין עדיין נשארה המקום הכי מדהים בו טיילתי. השוני האדיר בין מקום למקום, האנשים הכפריים בדרום, בייג'ין ושנחאי המדהימות, חרבין הקפואה והצפונית- קצת קשיי שפה, אבל שום דבר שקצת צ'ינגליש לא יכולה לפתור (או האלטרנטיבה בכפרים, פשוט לדבר עם הידיים. ומי שמכיר אותי, יודע שאם קושרים לי את הידיים, אני לא באמת יכולה לדבר :-))
לחרבין הגעתי ביומיים האחרונים של הטיול, בנסיעה מיוחדת בגלל פסטיבל הקרח. אתה יוצא החוצה, ומבין מה זה קור אמיתי- מינוס 25 מעלות, ככה מתחת לאפס. כל בגדי הסקי והבגדים הטרמיים אותם סחבתי כל הטיול נכנסו לפעולה- ואחרי 5-6 שכבות של בגדים, התחלתי סוף סוף להרגיש את האף שוב :-)
נסיעה ישירה לפסטיבל הקרח, וחגיגה של תמונות- מדובר פשוט בעיר שלמה בנוייה מקרח. במשך חודש שלם בינואר יש שם פסלי ענק, בגודל אמיתי, של הביג-בן, שער הניצחון, סנופי ודונלד דאק, סוסים שקופים ובודהות מחייכות. הסתובבתי שעות, צילמתי וצילמתי, ישבתי בפאב מקרח (שהגיש אייס קפה, כמובן) וחזרתי למלון קפואה- אך מאושרת.
לא ברור למה- כשניסיתי לבדוק את המצלמה שלי, הגעתי לתפריט ששאל אם אני רוצה לפרמט את הכרטיס ומשום מה נלחץ ה"כן"... אז אני נמצאת יום לפני החזרה ארצה, עם סט התמונות הכי מדהים מהטיול שנמחק לגמרי- מה עושים? כמובן שחוזרים למקום הפשע, ב22:00 בלילה, במינוס 25 מעלות ושיער רטוב של אחרי מקלחת, ורגע לפני שסוגרים את המקום מצאתי את הסיני היחיד שדיבר שם אנגלית- הסברתי לו את חומרת המצב, הוא נתן לי להכנס לסיבוב מהיר של תמונות- צילמתי שוב וחזרתי למלון.
אז למי שתהה מה זה קור אמיתי... הנה כמה תמונות שיעבירו את התחושה (התמונה האחרונה היא הכניסה לפאב הקרח)-
ובמעבר חד מקור לחום-
החורף בחוץ עשה לי חשק לארוחה חמה ומחממת, ולמרבה המזל- גם בעלי היקר חשב כמוני, אז אלתרנו ארוחה חמה ומפנקת- מרק עדשים, סלט טרי וטוב, לביבות בטטה אפויות עם שמנת חמוצה ועירית (וגם מיץ תפוזים סחוט! כמה כיף!)
ובגלל שיש לי חיבה מיוחדת למאכלים שזמן הכנתם הוא סביב החמש דקות (אבל מרגישים טעימים הרבה יותר), לביבות הבטטה בהחלט מככבות ברשימה הזו. וכמובן שמייד משתפת-
מה צריך?
ללביבות הבטטה-
4-5 בטטות בינוניות, קלופות
ביצה
כוס קמח
תבלינים- שתי כפות ג'ינג'ר טרי קצוץ, מעט עלי בזיליקום קצוצים, קינמון, מלח, פלפל
3-4 כפות סויה
לרוטב שמנת חמוצה-
גביע שמנת חמוצה
שני עלי בצל ירוק קצוצים+עירית קצוצה
חצי לימון סחוט
חצי כפית חרדל דיז'ון
זה באמת הכי פשוט שיש-
מרככים את הבטטות במיקרוגל (כדאי לחצות אותן, שזה יקרה יותר מהר..), מכינים בצד את חומרי הרוטב- לימון, פלפל ומלח, שמנת חמוצה, עשבי תיבול וחרדל.
מערבבים ביחד את כל חמרי הלביבות (בטטה, קמח, ביצה, תבלינים וסויה) עד לעיסה חלקה יחסית. מערבבים אח"כ את כל חומרי הרוטב.
שמים את תערובת הבטטה בתבנית שקעים , ושולחים לתנור ל-15 דקות ב-180-200 מעלות.
זה הכל... מגישים עם רוטב שמנת חמוצה, וחושבים כמה כיף שקר בחוץ וחם בבית
שיהיה ערב חמים ונעים לכולנו!
איילת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה