איילת בארץ הפלאות

אליס: "התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"
חתול הצ'שייר: "זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע."
אליס: "לא אכפת לי כל כך לאן."
חתול הצ'שייר: "אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי ."

(עליסה בארץ הפלאות, לואיס קרול)

על גדת הנהר, ישבה איילת והקשיבה לאחותה מספרת סיפור בהסטוריה. היא התחילה להשתעמם, ופתאום ראתה ארנבון קטן, לובש אפודה ונושא מכונת תפירה גדולה. עקבה אחריו וצנחה למחילה, שם ראתה ערימת בדים ופתק- "תפרי אותי!"

תפרה איילת חבל ארוך מספיק שיוציא אותה מחוץ למחילה, המשיכה ללכת-  ושם ראתה קופסא גדולה ורוטטת, עליה היה רשום- "אכלי אותי!"

איילת מצאה את עצמה טובעת בתוך ענן גדול ורך של שמרים שתפחו בדרכם להיות פיצה טעימה עם המון תירס, פטריות וגבינה מותכת...השמרים תפחו ותפחו והעלו את איילת עליהם, עד שראתה את הדרך החוצה מתוך הבצק הקסום, והדרך מלאה בחרוזים צבעוניים, חימר ובדים, ניירות ומספריים, שוקולד ושמרים, ובעיקר- המון המון צבעים...

נעים מאד- איילת, הרופאים מספרים שנולדתי עם מכחול וצבעים ביד... בערך מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד עסקתי באמנות שימושית על כל סוגיה- החל בצורפות, פיסול בחימר, פימו ועיסת נייר, וגם ציור, רישום, בישול ואפייה (גם זו אמנות )- ומכל אחת מהטכניקות לקחתי משהו שמלווה אותי עד היום.

אז למה יצירה? הסיבה הראשונה היא היכולת לשמח אנשים בצבעוניות ובקסם של פריטים יפים, מעוצבים ועם קריצה ,והשנייה היא היכולת לתת לעצמי חופש לדמיון, ללמוד עוד ולמתוח את גבולות החומר והשימושיות שלו.

מה בעיקר יהיה כאן? הרבה צבע, הרבה בד, נייר ופימו, קצת אפייה, קצת טיולים- ובעצם- כל מה שמעלה חיוך על הפנים...

ובינתיים- טיזר ראשון לפוסט הבא- קופסת קרטון מטופלת, בגווני ורוד וחום. בסיס הקופסא בורוד עם סרט סאטן, והמכסה משלב שני סוגי נייר בסגנון וינטאג'- נייר בדוגמת תחרת וינטאג' בצבע קרם, ונייר של חותמות דואר ומכתבים ישנים.

 הקופסא נקראת "המדור לחיפוש קרובים", בהתאם לייעוד שלה בחיים :-)  ומי שעוד לא ראה אותה אצלי בבית ויודע מה באמת יש בפנים, מוזמן לנחש, ממש כאן למטה :-)

שבוע טוב!

איילת